ראש עיריית אשקלון לשעבר, איתמר שמעוני, הורשע היום (יום ב', 11.11.19) בעבירות שוחד, הלבנת הון והפרת אמונים. שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, לימור מרגולין-יחידי, הרשיעה את שמעוני על סכומים פחותים בהרבה מאלו שייחסה התביעה לשמעוני, אשר זוכה מחמת הספק מרוב הסכום.

שמעוני הואשם בקבלת שוחד בסך 466,000 שקל ובקבלת 575,000 שקל נוספים בנסיבות של הפרת אמונים, וכן בעבירות מס בהיקף של למעלה ממיליון שקל. לצידו הואשמו אחיו, עופר שמעוני, ואנשי העסקים יואל דוידי, משה פונטה ועו"ד שרון מילר.

לפי כתב האישום, בשנת 2014 קיבל שמעוני מכתבי דרישה משתי נשים, שהעלו טענות לפגיעה מינית מצידו כאשר שימש כמנכ"ל חברת אתרים. לאחר מו"מ, חתם שמעוני במועדים שונים על שני הסכמי פיצוי עם אותן נשים, לפיהם ישלם להן 925,000 שקל. בתוספת הוצאות שונות, היה על שמעוני לשלם למעלה ממיליון שקל. המדינה טענה, כי שמעוני הסתייע באחיו ובפונטה כדי לגייס את הכספים מיזמים וקבלנים שפעלו בעיר.

"עמלת תיווך" פיקטיבית

לפי האישום הראשון, דוידי ועופר שמעוני השתמשו בעסק התיווך שבבעלות עופר (ואשר פעל ללא רישיון כחוק) כאמצעי להעברת שוחד בסך 366,000 שקל, במסווה של עמלות תיווך, והכל בידיעתו של איתמר. מתוך סכום זה, העביר עופר 177,000 שקל לאחיו למימון הסכמי הפיצוי. דוידי גם רכש, בידיעתו של שמעוני, את אתר האינטרנט "אשקלון 10", אשר מתח ביקורת נוקבת על שמעוני והעירייה, בידיעה שלא מדובר בעסקה רווחית עבורו. מיד לאחר הרכישה, השבית דוידי את פעילות האתר, בידיעתו של שמעוני. הוא גם רכש את המקומון "קול אשקלון" ודאג להעניק בו סיקור אוהד לשמעוני ולמקורביו.

לטענת המדינה, שמעוני לחץ על מנכ"ל העירייה, חיים סופר, להעניק במהירות היתר בנייה ל"פרויקט סילו" של דוידי, וההיתר ניתן באישון לילה ביום האחרון בו היה על דוידי להשיגו. שמעוני וסופר גם לחצו על הגורמים המקצועיים בעירייה לתת לדוידי היתר בנייה ל"בניין פאר", למרות חסם משפטי שעמד בפניו. סופר גם פיטר - בידיעתו של שמעוני - לכמה ימים את אדריכל העיר, שהתנגד לבקשתו של דוידי לבנות לגובה בפרויקט "שווייצריה הקטנה". שמעוני וסופר גם סייעו לרשת המרכולים אחים דוידי, שבבעלות יואל דוידי ואחיו, יוסי דוידי.

האחים שמעוני הואשמו בקבלת שוחד והלבנת הון ואילו דוידי הואשם במתן שוחד והלבנת הון. באישום זה הורשעו האחים שמעוני בקבלת 150,000 שקל בלבד ובהלבנת הון באותו סכום. איתמר שמעוני ודוידי זוכו מחמת הספק בנוגע להשבתת האתר. האחים שמעוני ודוידי זוכו מאשמת שוחד בשל עצם היחסים העסקיים עם דוידי, ואיתמר שמעוני הורשע רק בהפרת אמונים בשל היותו בניגוד עניינים בטיפולו בענייניו של דוידי. האחרון זוכה מעבירת הלבנת הון.

על-פי פסק הדין, דוידי - כיזם אשקלוני בעל אינטרסים רבים בעיר, וכמי שנזקק לעירייה ולשמעוני - נקט במהלכי התקרבות ישירים ועקיפים לשמעוני. העובדה שלמהלכים היו טעמים נוספים עסקיים או חבריים, אינה מפחיתה מתכליתם הברורה: להפשיר את היחסים עם ראש העיר וסביבתו, שהיו קרים בתחילת כהונתו של שמעוני, מדגישה מרגולין-יחידי. דוידי פעל ליצור אינטימיות וערוץ גישה ותקשורת ישירים למקבלי ההחלטות הבכירים בעירייה, ובראשם שמעוני, ולהביא לעקיפה או לדרבון של גורמי הביצוע ואנשי המקצוע בעירייה כדי לקדם את האינטרסים היזמיים והעסקיים שלו. עופר נרתם למשימה בהתלהבות והופעל בהסכמה בשלל משימות שהטיל עליו דוידי, וכן העביר מסרים מדוידי אל שמעוני ולהפך. שמעוני אכן הפשיר את יחסו לדוידי, הפגין כלפיו קרבה ואפשר לו ערוץ ישיר אליו.

עם זאת, אומרת מרגולין-יחידי, בין עופר לדוידי התקיימו יחסים עסקיים וקשרי תיווך, ונותר ספק סביר לגבי המאפיין הבלתי-חוקי לו טענה המדינה. המסקנה שונה לגבי העברת 150,000 שקל בחודש מאי 2015, שלא בגין עסקת תיווך אלא למטרות אישיות. היא הוצגה כביכול כתשלום עבור שיווק עתידי של פרויקט, כשהעברת הכספים הוסוותה בחשבונית כוזבת ובהסכם שיווק מאוחר וכוזב שנרשם בו תאריך פיקטיבי מוקדם. נסיבות העברת הכספים, שלא ניתנו לגביהן הסברים אמינים וסבירים, וההתנהלות בכללותה, מחייבות מסקנה אחת ויחידה: דוידי העביר אל עופר עבור שמעוני את הכספים כמתת מושחתת. מצידו של שמעוני, מוסיפה מרגולין-יחידי, הייתה זו גם הפרת אמונים, משום שהסתיר את קשריו עם דוידי.

לגבי אמצעי התקשורת אומרת מרגולין-יחידי, כי המדינה לא טענה שרכישת "קול אשקלון" הייתה חלק מן המתת, ולכן גם היא לא עשתה זאת. ואילו את "אשקלון 10" רכש דוידי חודש בלבד לפני המעצרים בפרשה (בינואר 2016) - פרק זמן קצר מכדי לבחון את התמונה הכוללת של ההתנהלות. היא מצביעה גם על בעיות ראייתיות נוספת בסעיף זה, ממנו זוכו הנאשמים בשל קיומו של ספק סביר.

ספק לגבי עבירת השוחד

באישום השני נטען, כי במאי 2015 קיבל שמעוני, באמצעות פונטה, שוחד בסך 100,000 שקל ממגנזי, שגם הוא בעל אינטרסים באשקלון. כספים אלו שימשו אף הם את שמעוני למימון תשלומי הסכמי הפיצוי. הכספים נמסרו לפונטה במזומן, על-ידי נהגו של מגנזי, בחניון מלון ריץ קרלטון בהרצליה. בתמורה, פעל שמעוני במישרין ובעקיפין לקדם עניינים של מגנזי בעיר. שמעוני הורה להחזיר למגנזי 220,000 שקל שקיזזה החברה הכלכלית מהתשלום שהגיע לו תמורת עבודות במוסדות חינוך בעיר, למרות שלא תיקן את הליקויים בגינם קוזז הסכום. שמעוני ופונטה הואשמו בעבירות של קבלת שוחד, תיווך לשוחד והלבנת הון.

מרגולין-יחידי הרשיעה את השניים רק בעבירה של הפרת אמונים בצוותא. היא אומרת, כי השתכנעה שהכסף אכן ניתן, אך לא שהדבר נעשה תמורת פעולה הקשורה במילוי תפקידו של שמעוני - יסוד עבירת השוחד. "אמנם, נותרו בכתב האישום אינטרסים כלכליים משמעותיים של מגנזי באשקלון בתקופה הרלוונטית, ואכן היו למגנזי אינטרסים שונים באשקלון ושמעוני היה מודע לכך שלמגנזי יש קשר לחלק מהאינטרסים, ואמנם שמעוני קיבל ממגנזי כסף, וידע שטובת ההנאה ניתנה לו בשל מעמדו כראש העיר.

"עם זאת, בכל הנוגע לציפיות ממנו, ולמודעותו ביחס אליהן, הגעתי למסקנה שממערכת הראיות, לא מתחייבת מסקנה אחת ויחידה לפיה טובת ההנאה נלקחה בעד פעולה הקשורה בתפקידו, וקיימים מספר קשיים בתזה האמורה", הוסיפה. "לא שוכנעתי במידה המספקת שלשמעוני הייתה זיקה ממשית מבחינת תפקידו למי מן האינטרסים של מגנזי שפורטו, להבדיל מזיקה כללית לכל פרויקט עירוני בשל מעמדו כראש עיר, לא בהווה ולא בעתיד נראה לעין, באופן שהיה חייב להבין שהציפייה היא שיפרע את השטר כשיצטלבו הדרכים בינו לבין מגנזי".

סימני שאלה אך זיכוי

האישום השלישי התייחס לפונטה ומילר. נטען בו, כי כחלק ממסע גיוס הכספים למימון הסכמי הפיצוי, פנה פונטה למילר, עורך דין בעל אינטרסים עסקיים בעיר אשקלון, וביקש ממנו סיוע כספי לשמעוני. מילר נענה והעביר לפונטה 75,000 שקל, אשר שימשו למימון תשלומי הסכם הפיצוי. חודשיים לאחר מכן ערכו פונטה ומילר הסכם הלוואה כוזב, שנחזה כאילו נערך ונחתם יום לפני ההעברה הבנקאית. פונטה הואשם בתיווך לשוחד והלבנת הון, ומילר מואשם במתן שוחד למתווך והלבנת הון.

השניים זוכו מחמת הספק. לדברי מרגולין-יחידי, "הגם שקיימים נתונים רבים מעוררי שאלות, והגם שייתכן שניתן לקבוע שהאינטרסים העתידיים היו ממשיים דיים, והציפייה הייתה להצטלבות הדרכים עם שמעוני בעתיד הנראה לעין, עדיין ניתן גם להגיע למסקנה שלא אלה הם פני הדברים, ויש ליהנות את הנאשמים מהמסקנה שנוחה להם יותר, אף אם התחושה היא שהתנהלותם אינה תמימה".

באישום הרביעי ייחסה המדינה לשמעוני ופונטה עבירה של הפרת אמונים. לטענתה, שמעוני קיבל באמצעות פונטה 392,000 שקל, רובם ממקורות לא ידועים, לצורך מימון הסכמי הפיצוי. שמעוני לא בירר מהו מקור הכסף, למרות שידע שייתכן שיהיה עליו לקבל החלטות בעניינם של ה"תורמים", טענה המדינה. מרגולין-יחידי הרשיעה אותם בעבירה זו.

האישום החמישי נוגע לעבירות מס של שמעוני ושל דוידי, בגין אי-דיווח לרשויות המס על-אודות ההכנסות שקיבלו מן העבירות שביצעו ורישומים כוזבים שביצעו. שמעוני הואשם בהעלמת הכנסות בהיקף של למעלה ממיליון שקל. מרגולין-יחידי הרשיעה אותם רק בעבירות שבוצעו בשנת 2015, לגבי הסכום שנקבע שניתן כשוחד - 150,000 שקל.