נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין ובתו ענת העניקו (יום ב', 11.11.19) את הפרס לשירה עברית על שם ד"ר גרדנר סימון לשנת 2019, למשוררת סיון הר שפי על ספרה ״זרקא״. הפרס הוענק לראשונה לזכרה של נחמה ריבלין ז"ל, מייסדת הפרס שהלכה לעולמה השנה, ויזכה את הר שפי ב-50 אלף שקלים. ציונים לשבח הוענקו למשורר אבישי חורי על ספרו "איך עושה תהום", ולמשוררת לי ממן על ספרה "למה הדבר דומה״ על סך עשרת אלפים שקלים כל אחד, באדיבות קרן ד"ר גרנדר סימון.
הפרס גובש בשנה שעברה כיוזמה משותפת של הגברת נחמה ריבלין ז״ל והאפוטרופוסה הכללית, הגברת סיגל יעקובי, במטרה לממש את עיזבונו של ד"ר גרדנר סימון למען קידום ועידוד הכתיבה בשפה העברית.
בראש הוועדה עמד הסופר
חיים באר, פרופ׳ אמריטוס במחלקה לספרות עברית שבאוניברסיטת בן-גוריון. יחד עימו התכנס חבר השופטים שכלל את בלהה בן אליהו, מרצה לספרות במכון כרם, מכללת דוד ילין ומכללת אפרתה; יקיר בן-משה, משורר ועורך ספרותי בבית ביאליק, חתן פרס ראש הממשלה לספרות 2013 וחתן פרס שרת התרבות 2003; ציפי גון-גרוס, פסיכולוגית ועורכת ומגישת התוכנית ״ספרים רבותיי, ספרים״ בגלי צה״ל ומיה סלע, מגישת המגזין היומי ב״כאן תרבות״ ומבקרת ספרות במוסף הספרים של ״
הארץ״. חברי הוועדה נבחרו על-ידי בית הנשיא והאפוטרופסה הכללית וביצעו את עבודתם בהתנדבות ובאופן עצמאי.
בדברי התודה שנשאה בשם המשפחה ענת ריבלין, אשר ליוותה את עבודת הוועדה מאז לכתה של נחמה, אמרה: "מעמד הענקת פרס הוא אירוע שמח ומרגש שחוגגים בו את מעשה השירה, ואילו השנה ברקע החגיגות, כולנו חסרים אישה אחת מיוחדת מאוד. אימא שלי. יעידו גם חברי וחברות הוועדה, כיצד חיכינו כולנו שדלת חדר הדיונים תיפתח ונחמה תרחף פנימה ובדרך הבלתי אמצעית שלה תפזר רכות וחדות בו זמנית, יכולת שהייתה רק לה. אדבר עליה הערב - בתקווה שיחשב לי כמאמרי על שירה".
מדבריה של המשוררת סיוון הר-שפי, נציגת הזוכים: "נחמה ריבלין ז״ל, שאהבה, הוקירה והכירה שירה לעומק, ידעה שהשירה לא רק מתארת מציאות אלא גם מעצבת מציאות. כך קראתי בראיון עימה. נחמה ריבלין ז״ל הייתה אישה מיוחדת ברוחה, באנושיותה, בלבה הרחב ובפשטות הליכותיה. אהבת השירה שלה הייתה ביטוי ועדות להיותה לב פועם בהיכל. לא זכיתי להכירה אבל כל מה שקראתי וששמעתי אודותיה לאורך השנים מילא אותי הערכה עמוקה כלפיה, וההתרגשות שלי היום מקבלת הפרס נובעת במידה רבה מכך שחותמה מוטבע בו. הפרס הזה הוא אישור לדרכנו ולעשייתנו כיוצרים, למה שאנחנו מבקשים לתת לעולם בשירה שאנחנו כותבים. כמו לומר, שהשירה ההיא שהישירה מבט אל התהום גם יכלה לה, היא לא רק נחלתו של משורר אחד מיוסר, השירה הזאת שדובבה את הנשמה והרוח בצימאונן ובעריגתן לפנים בפנים היא לא רק גחמתה של משוררת אחת דתית, אלא שירת כל אדם".
