היבא יזבק ולריסה טרימבובלר-עמיר יוכלו להתמודד לכנסת ה-23. כך קובע (יום א', 9.2.20) בית המשפט העליון. ההחלטה בעניינה של יזבק, חברת כנסת מהרשימה המשותפת, התקבלה ברוב של חמישה שופטים (עוזי פוגלמן, יצחק עמית, דפנה ברק-ארז, מני מזוז וענת ברון) נגד ארבעה (הנשיאה אסתר חיות, נעם סולברג, דוד מינץ, יוסף אלרון).

בית המשפט העליון קיבל את ערעוריהן של השתיים על החלטת ועדת הבחירות המרכזית לפסול את השתתפותן בבחירות. ערעורה של טרימבובלר-עמיר, רעייתו של הרוצח יגאל עמיר, התקבל פה אחד. במרכז המצע של מפלגתה עומדת הדרישה לחון את עמיר.

פסק הדין המרכזי הוא בעניינה של יזבק, אשר נפסלה בנימוק שהיא תומכת טרור. בנוגע ליזבק צוינו שתי ראיות מרכזיות: פוסט ששיתפה יזבק בשנת 2015 עם תמונתו של המחבל סמיר קונטאר, אשר רצח את בני משפחת הרן בנהריה בשנת 1979, ועל גביה הכיתוב "השהיד המוג'אהד סמיר קונטאר"; ופוסט ששיתפה בשנת 2013 עם תמונתה של המחבלת דלאל מוגרבי, אשר הנהיגה את חוליית המחבלים שביצעה את הפיגוע בכביש החוף בשנת 1978, שבו נרצחו 35 ישראלים ובהם 12 ילדים, לו הוסיפה יזבק עצמה את המילים "דלאל מוגרבי חיה 20 שנים ועשתה את כל זה. יבורכו נשות ההתנגדות".

שופטי הרוב: לקבל את ההבהרות

שופטי הרוב הפכו את החלטת הפסילה, באומרם שלא הצטברה המסה הקריטית הדרושה כדי לפסול את יזבק. זאת, לנוכח הכמות המעטה של הראיות המהותיות; חלוף הזמן; העדר ביסוס בדבר פעולה חוזרת ונשנית; ובעיקר נוכח הבהרותיה והצהרותיה של יזבק המגובות בתצהירים אישיים וכן בהבעת חרטה מצידה ביחס לחלק מהפרסומים. עוד נקבע, כי לא הובאה כל הוכחה שפרסומים אלו הם חלק מהמאפיינים הדומיננטיים של פעילותה של יזבק ושל שאיפותיה, או כי יזבק פעלה או פועלת למימוש המטרה הפסולה שבגינה התבקשה פסילתה.

שופטי הרוב הדגישו, כי אם מתעורר ספק בבחינת חומר הראיות - עליו לפעול לטובת הרשימה או המועמד. זאת נוכח מעמדה הרם של הזכות לבחור ולהיבחר ובהינתן אמות המידה המחמירות שנקבעו לאורך השנים בפסיקתו של בית המשפט העליון, לפיהן מניעת השתתפות של מועמד בבחירות לבית המחוקקים תישמר למקרים חריגים שבחריגים.

עוד נקבע, כי יש לתת משקל משמעותי להצהרותיה של יזבק, כפי שנעשה בעבר בעניינם של מועמדים אחרים מכל קצות הקשת הפוליטית, ולכך שיזבק הצהירה שוב ושוב, כי היא מתנגדת לכל אלימות "מכל סוג נגד אף אדם בין אם הוא במדים או לא במדים". בהקשר זה נקבע, כי גם אם חלק מן ההבהרות של יזבק היו דחוקות, בלשון המעטה, וגם אם קיים בהן אלמנט מסוים של התרסה או ביטול - אין די בכך כדי להפריכן בכללותן ולרוקנן מתוכן.

שופטי הרוב ציינו, כי בנוגע לפוסט בעניינה של מוגרבי - יש לייחס משקל לעובדה, כי בתצהירה ציינה יזבק שמדובר בהתנסחות שגויה ובעייתית, וכי כיום הייתה מתנסחת אחרת ואף מחקה את הפרסום. שופטי הרוב הדגישו, כי אין בתוצאה שאליה הגיעו כדי לגרוע משאט הנפש שמעוררות התבטאויותיה של יזבק, ועם זאת ציינו, כי שאט נפש אינה עילה לפסילתם של רשימות או מועמדים מלהתמודד לכנסת.

פוגלמן: שתי התבטאויות בודדות

את חוות הדעת המובילה של שופטי הרוב כתב פוגלמן, המצטט בהרחבה את דבריה של יזבק בגנות הטרור והאלימות, ואומר שאין להטיל עליה להוכיח את כנות דבריה. הוא מעיר, כי ההסבר שנתנה לדבריה בנוגע למוגרבי הוא דחוק, בעוד שניתן יותר לקבל את הסברה בנוגע לקונטאר ולפיו ביקשה למחות על מדיניות החיסולים בכלל. פוגלמן מוסיף, כי מדובר בשתי התבטאויות בודדות - בניגוד לריבוי התבטאויותיו של מיכאל בן-ארי שנפסל מהתמודדות לכנסת ה-22 - וכי יזבק התנצלה בניגוד לבן-ארי. עוד אומר פוגלמן, כי שיתוף של פוסט הוא בעל עוצמה פחותה מאשר דברים ישירים של המועמד, וכי לא הוכח שאכן יזבק פועלת להעניק גיבוי ממשי לטרור.

ברון מוסיפה, כי יזבק לא נתנה הסבר מניח את הדעת להתבטאויותיה האומללות ולא גינתה במפורש את מעשי הטרור של קונטאר ומוגרבי. אולם יש לתת משקל גם לדברים שאמרה בתצהיריה - והללו לכל הפחות יוצרים ספק בדבר כוונותיה, ספק שממנו עליה ליהנות. היא מזכירה, שבעבר הורשה ברוך מרזל להתמודד על סמך הצהרות דומות, למרות שהוא חזר מאוחר יותר על אותן התבטאויות פסולות.

מזוז אומר כיהוא מסכים עם פוגלמן. לדבריו, הראיות בעניין יזבק אינן מתקרבות לאמות המידה שנקבעו בפסיקה לצורך פסילת מועמד, וכי אם נותר ספק - הרי שאין לפסול אותה. לדברי מזוז, אכן יש להתייחס בחשדנות להסברים שנתנה יזבק בדיעבד לאותם פוסטים, אך יש להעניק משקל לתצהיריה נגד אלימות וטרור.

ברק-ארז מדגישה, כי "שאט נפש אינו עילה לפסילתם של רשימות או מועמדים מלהתמודד לכנסת. וגם להפך: הימנעות מפסילה של רשימה או מועמד אינה מבטאת העדרו של שאט נפש כזה". לדבריה, מדובר בהתבטאויות בודדות - והללו, קשות ככל שיהיו, מעולם לא היוו עילת פסילה. עוד היא נותנת משקל לכך שהפוסטים פורסמו לפני חמש ושבע שנים. את המשקל המכריע מעניקה ברק-ארז לביטויי החרטה וההבהרות של יזבק; לדעתה, הללו לא נועדו רק להכשיר את ריצתה לכנסת.

עמית אומר כיהתקשה להכריע בעניינה של יזבק, אך לבסוף החליט להוציא לה "כרטיס צהוב" ולא "כרטיס אדום". לדבריו, יזבק גילתה כלפי הציבור היהודי "רגישות" הדומה לזו של העברת נייר זכוכית על עור חשוף; הוא מגיב בציניות עוקצנית במיוחד על דבריה ועמדותיה. הפוסט על מוגרבי לבדו היה מספיק לפסול אותה - אם היה מתפרסם לאחרונה. אולם הפסיקה המקובלת מובילה גם את עמית למסקנה שהפעם אין לפסול את יזבק. הוא חותם באומרו: "התוצאה הדחוקה אליה הגענו (5:4) ממחישה עד כמה קרובה הייתה ח"כ יזבק למצוא עצמה מחוץ למפתן הכנסת. אין מקום 'לחגוג' את התוצאה הסופית. יש מקום לחשבון נפש אם זו הדרך לקדם את עניינם של ערביי ישראל".

דעת המיעוט: מקרה חריג וקיצוני

דעת המיעוט סברה, כי הראיות בעניינה של יזבק אינן משתמעות לשתי פנים והן מלמדות על תמיכה בפעולות טרור, מהקשות ומהמחרידות שבוצעו נגד ישראל. על כן, סברה דעת המיעוט, מדובר באחד המקרים החריגים והקיצוניים אשר בו די בראיות שהוצגו כדי לגבש מסה קריטית של ראיות משכנעות, ברורות וחד-משמעיות המעידות על תמיכתה של יזבק במאבק מזוין של ארגון טרור נגד מדינת ישראל.

אשר להסברים ולהבהרות שנתנה יזבק, סברו שופטי המיעוט, כי הן מטרידות לא פחות מהפרסומים עצמם. בעניין הפרסום הנוגע לקונטאר נקבע, כי ההבהרות שניתנו הן בבחינת מעט מדי, מאוחר מדי ובלתי משכנע בעליל. בעניין הפרסום הנוגע למוגרבי נקבע, כי בהינתן חומרתו הרבה של הפרסום ומשמעויותיו, תמוהה מאוד העובדה שיזבק בחרה למקד את האמירה המאוחרת בדבר השגיאה והבעייתיות שבאותו פרסום בהתנסחות בלבד - ולא בתוכן הדברים.

לדברי שופטי המיעוט, יזבק לא התנערה ולא חזרה בה גם בשלב זה מעצם הצגתה של מוגרבי כ"דמות מופת", ותיארה אותה בתצהירה כמי ש"נהפכה לחלק מהנרטיב ההיסטורי של העם הפלשתיני, העם שלי". לכן, אין בהסברים וההבהרות שנתנה כדי לשלול את העובדה שהיא מזדהה עם מוגרבי ותומכת במעשיה, שאינם אלא מאבק מזוין של ארגון טרור נגד מדינת ישראל.

חיות: אין מקום לתמיכה בטרור

חיות, אשר כתבה את חוות הדעת המובילה של המיעוט, אומרת כי יש להתייחס בחשדנות להבהרות שמספקים מועמדים ערב הבחירות. "ככל שעוצמת הראיות גבוהה יותר וחומרתן רבה יותר, וככל שהפסול הגלום בהן מובהק וברור יותר, כך יידרשו הסברים והבהרות ברמת שכנוע ואמינות גבוהים יותר", היא סבורה.

לדברי חיות, יש חומרה יוצאת דופן בשיתוף הפוסט לגבי קונאטר, והסבריה של יזבק כיום מלמדים שהיא אינה מבינה את חומרת מעשיה. לגבי מוגרבי, ממשיכה חיות, אין לקבל את ההסבר של יזבק כאילו בחרה בה כדמות של פלשתינית לקראת יום האישה הבינלאומי. בחירה זו מלמדת "על תמיכתה של יזבק במאבק המזוין שניהלו ומוסיפים לנהל ארגוני הטרור נגד מדינת ישראל". עוד אומרת חיות, כי אין צורך להצביע על הסתברות להתממשות הסכנה של תמיכה בפועל בטרור מצד המועמד. במדינה דמוקרטית אין כל מקום להבעה דעות התומכות בטרור, קל וחומר - מצידו של מי שרוצה להיות חבר כנסת.

סולברג מותח ביקורת על היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, שהתנגד לפסילתה של יזבק, באומרו שהיה עליו לבחון ראיות נוספות בעניינה. מכל מקום, סולברג סבור שדי בראיות שהוצגו בפני ועדת הבחירות כדי להצדיק את הפסילה. לדבריו, "שכל ישר, מוסר בסיסי, חוק ומשפט, מורים כולם כאחד, כי מי שמעלה על ראש שמחתו את הארכי-טרוריסט סמיר קונטאר, את המחבלת דלאל מוגרבי ודומיהם, לא יכירנו מקומו בכנסת ישראל".

לדברי אלרון, השיתופים שביצעה יזבק מהווים פרסומים משלה, ודברי התמיכה שנכללו בפוסטים אלו מהווים תמיכה במאבק המזוין נגד ישראל - במיוחד הפוסט הנוגע למוגרבי. "תמיכתה בהם לא התמצתה בתמיכה בפועלם, כי אם בהאדרת דמויותיהם והעלאתם על נס בתור דמויות ראויות לחיקוי ולהערצה", הוא מדגיש. ואילו על הבהרותיה המאוחרות יותר אומר אלרון, כי "התבטאויות אלה זניחות ביחס לפעילותה המתמשכת לקידוש פועלם של אלו שביצעו את הפעולות הקשות ביותר נגד מדינת ישראל ואזרחיה".

מינץ אומר כייש ראיות חד-משמעיות רבות המלמדות על עמדותיה של יזבק, וכנגד זאת - היא לא סיפקה "הסבר" ראוי אחד להתבטאויות אלו. "יזבק מבקשת 'להתחבא' מאחורי אמירות כלליות וגורפות בדבר התנגדותה לאלימות באשר היא. אלא שהסתייגות כללית כזו, בוודאי במקום שבו נדרשת התייחסות פרטנית וברורה להתבטאויות חריפות וקשות, אינה מהווה 'נימוק', 'הסבר', ובוודאי שלא 'חרטה'".

הערעור בנוגע למועמדותה של רשימת "משפט צדק" התקבל פה אחד, בנימוק שלא קמה עילה המצדיקה לפסול את הרשימה מהתמודדות בבחירות לכנסת. נפסק, כי אף שהתבטאויותיה של טרימבובלר ומטרותיה מקוממות ומעוררות שאט נפש, הרי ששאט נפש לחוד ועילת פסילה מהתמודדות בבחירות לכנסת – לחוד.