ראש עיריית טבריה, רון קובי, הודח מתפקידו. בג"ץ דחה (יום ב', 17.2.20) את עתירתו של קובי נגד החלטת השר זאב אלקין להדיחו, לאחר שמועצתה העירייה לא אישרה את התקציב לשנת 2020.

קובי עומד בראש סיעה בת שישה מבין 15 חברי מועצת העיר, כך שאין לו רוב בה. הוא טען, כי חברי האופוזיציה החליטו מראש להביא להדחתו, וכי שר הפנים, אריה דרעי, פעל נגדו משום שהחליט להפעיל עסקים ותחבורה בטבריה בשבתות. לאור טענה זו, הסכים דרעי להעביר את סמכותו בנושא לידי אלקין.

השופט יצחק עמית אומר כי אין יסוד לטענתו של קובי ולפיה שר אחר היה מחליט אחרת, כמו שאין יסוד לטענתו לפיה לא ניתן להדיחו בממשלת מעבר. הסוגיה המרכזית היא החלטתו של אלקין להדיח את קובי, כפי שהמליץ מנכ"ל משרד הפנים, מרדכי כהן, לאחר השימוע שערך לקובי. החוק קובע, כי במקרה של אי-אישור תקציב - מועצת העיר מפוזרת אוטומטית, והשר יכול לבחור בין הדחת ראש העירייה לבין הותרו על-כנו לצד ועדה ממונה.

עמית קובע, כי החלטתו של אלקין מוצדקת לאור העובדה, שקובי לא עשה מאמץ נוסף להעביר את התקציב. מועצת העירייה סירבה לאשר את התקציב ב-3.9.19, ודרעי העניק לקובי ארכה עד סופו של אותו חודש כדי לאשרו - אך קובי לא עשה דבר ובעיקר לא כינס שוב את המועצה. קובי אומנם טען, כי תוצאותיה של ישיבה כזאת היו ידועות מראש - אך עמית אומר כי לא פעם מסכימה מועצת עיר לאשר תקציב ברגע האחרון, כדי להימנע מפיזורה-שלה.

"אי כינוס הישיבה לקראת סוף תקופת ההארכה אינו מחדל פרוצדורלי או טכני, וכי בפועלו כך מנע העותר את אפשרותם של חברי המועצה למצות את יכולתם לאשר את התקציב", אומר עמית. הוא לומד מן ההתפתחויות שאירעו לאחר מכן, כי "קיום ישיבת תקציב סמוך לתום תקופה הארכה הוא בעל חשיבות גדולה, וייתכן כי אם ידעו חברי האופוזיציה שזוהי 'ההזדמנות האחרונה', היו הם מצביעים לאישור התקציב" - כמות שהוא או בתיקונים.

לדברי עמית, ניתן להבין את טענתו של קובי נגד השיקולים הפוליטיים של חברי האופוזיציה, ובנסיבות אלו היה אלקין צריך לבדוק בקפדנות את הסיבות לאי-אישור התקציב (וכאמור, הוא יכול היה להדיח רק את המועצה ולהותיר את קובי). אולם הגורם המכריע הוא מחדלו של קובי לנסות ולהביא לאישור התקציב - ולכן הוא נושא באחריות, למרות שגם לאופוזיציה חלק באשמה זו.

השופט נעם סולברג מוסיף: "היה טעם של ממש בהערכתו של העותר שהסיכויים לאישור התקציב לא היו מן המשופרים, וגם חברי המועצה אינם יכולים לרחוץ בנקיון כפיהם. ברם, נפלאות דרכי הפוליטיקה, גם יריבות עזה יכולה להצמיח אינטרס משותף, ואין זה כלל וכלל מן הנמנע, כפי שמלמדת המציאות, שמועצה לעומתית תשכיל להגיע, ולוּ גם ברגע האחרון, להסכמה שתאפשר את אישור התקציב. בהימנעותו מכינוס ישיבה, סתם העותר את הגולל על האפשרות לאישור התקציב".

השופט אלכס שטיין הסכים עם עמית וסולברג. את המדינה ייצג עו"ד לירון הופפלד, ואת חברי האופוזיציה בטבריה - עוה"ד אופיר הלל, מוטי בר-לב ועומר אליהו.