עו"ד אופיר לב, שהגיש תביעות רבות בטענה להפרת חוק הספאם, נהג בחוסר תום לב בבקשה שהגיש לאשר תביעה ייצוגית, מניעיו היו זרים ולא נועדו לשרת את תכלית ההליך. כך קובעת (31.3.20) שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, ריבי למלשטריך-לטר, בדחותה על הסף את בקשתו של לב לתבוע את יוסי אלקובי.
אלקובי משווק מוצרי בריאות ודיאטה, ושלח מספר דוא"לי פרסומת ללב. הלה טען, כי הפרסומות נשלחו ללא הסכמתו כנדרש בחוק הספאם, ותבע פיצוי של 5 מיליון שקל לקבוצה אותה ביקש לייצג (מי שקיבלו דוא"ל דומה מאלקובי), 200,000 שקל לעצמו ו-500,000 שקל לבאי-כוחו - עוה"ד נדב אפלבאום וזיו גלסברג. בדיון התברר, כי לב דרש מאלקובי 4,000 שקל תמורת אי-הגשת הבקשה, וכאשר אלקובי הציע לשלם מחצית בלבד - הגיש לב את הבקשה.
בפסק דינה אומרת למלשטריך-לטר: "הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית מטעם המבקש, נגועה בהעדר תום לב. ראשית, מדובר בתובע סדרתי, שמאשר בעצמו כי הגיש כבר כתובע עשרות תביעות כאלו, ושלח באותו ענין מאות מכתבי דרישה לנתבעים שונים. גם העובדה שהמבקש משתמש או לפחות נהג להשתמש במספר רב של כתובות דואר אלקטרוני (מייל), אומרת דרשני, ומלמדת לכאורה על-כך שהמבקש יצר לו תשתית-חממה, על-מנת להצמיח עליה שלל תביעות בנושא זה.
"אופן התנהלותו מול המשיב לא נועדה להפסיק את משלוח ההודעות אלא לגבות פיצוי כספי, וכמה שיותר. התנהלות חסרת תום לב זו נלמדת מעצם העובדה שבמכתב הדרישה כלל לא כתב את כתובת המייל אליה נשלחו הפרסומים לדבריו, ובכך מנע אפשרות מהמשיב להתייחס לטענתו. עלה מעדותו כי כך נהג לעשות גם בשאר מכתבי הדרישה ששלח לנמענים אחרים עד שנת 2016. העדר תום הלב נלמד גם מכך שטען בפנייתו למשיב לעשרות פרסומים שקבל מהמשיב, וצירף רק שניים מהם, על-אף שנתבקש על-ידי המשיב לצרף את כולם. מתוך שתי ההודעות היחידות שצירף בתחילה, הודעה אחת לא הייתה מאת המשיב.
"העדר תום הלב של המבקש נלמד גם מכך שלא הסיר את שמו מרשימת התפוצה, על-אף שהייתה לו הזדמנות לעשות כן (טענת 'המחשב בתיקון', נטענה כטענה סתמית וכבושה), מה גם שבמכתב הדרישה ששלח למשיב טען, כי כן הסיר את שמו מרשימת התפוצה ולמרות
זאת הוא מקבל דברי דואר. המבקש הודה בחקירתו כי כתב זאת בטעות שכן לא הסיר את שמו מרשימת התפוצה.
"ההתכתבות בין המבקש והמשיב ובא-כוחו, הסתיימה בראשית פברואר 2015. למרות זאת המבקש הגיש את תביעתו, כתובענה ייצוגית, רק ביום 19.2.17 - כשנתיים תמימות לאחר תום ההתכתבות. אם התיימר המבקש לייצג לכאורה קבוצה שלמה של נפגעים
בתום לב, מה טעם ישן על זכותו שנתיים ימים, האם בשל העובדה שהשתהות כזו יוצרת קושי ראייתי אצל המשיב? היבט חשוב נוסף הוא כי אם אכן ראה המבקש עצמו כמייצג קבוצה, ותפקידו הייצוגי להביא מזור לקבוצה, מדוע הודיע למשיב טרם הגשת התובענה הייצוגית כי אם ישלם לו 4,000 שקל ימנע מלהגיש תביעה?".
למלשטריך-לטר מסכמת: "המבקש לא הסתיר כי מה שהנחה אותו בהגשת התביעות הסדרתיות הייתה השאיפה לקבלת סכומי פיצוי ניכרים, וניכר כי זה גם מה שהניע אותו בהגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית זו... העובדה שהמבקש, עורך דין במקצועו, עסק באופן סדרתי בהגשת תביעות ספאם שהתקבלו בכתובות מייל רבות שפתח לעצמו, מחייבת משנה זהירות בבחינת הבקשה שהגיש.
"... מניעיו של המבקש בהגישו את בקשת האישור הינם מניעים אשר זרים לתכליות מוסד התובענה הייצוגית. נראה כי התנהלות המבקש נגועה בהעדר תום לב ומטילה ספק ביכולתו לייצג באופן הולם את הקבוצה. אין מקום לאפשר למבקש לנצל את כלי ייחודי זה רק על-מנת לקדם את מערכת תביעות הספאם האישית של המבקש, כאשר דומה כי לא עומד בבסיסה הרצון להגשים אינטרס ציבורי".
למרות התנהלות זו של לב, לא פסקה למלשטריך-לטר הוצאות לחובתו. את אלקובי ייצגו עוה"ד דני כביר ואורי קיסוס.
