איש עסקים אמריקני עשיר ישלם 920,000 שקל בשל סירובו לשכנע את בנו להעניק גט לרעייתו - שיעור חסר תקדים בגובהו במקרה חסר תקדים בנסיבותיו. כך קובע (יום ג', 5.5.20) שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ, בפרק נוסף במערכה המתחוללת מזה 15 שנה סביב עגינותה של האישה.

News1 מזכיר, כי בפרשה זו קבע בית הדין הרבני בתל אביב, כי עו"ד אליעד שרגא - המייצג את האב - העיד עדות שקר. קביעה זו היא כיום חלוטה, לאחר שבית הדין הרבני הגדול דחה ערעור על פסק הדין. למרות זאת, לא ננקטו הליכים משמעתיים או פליליים כלשהם נגד שרגא. בית הדין גם קבע מספר פעמים, כי שרגא התנהג בצורה חצופה במיוחד וכי הוא מונע את סיום הפרשה, ואף הטיל עליו הוצאות אישיות באלפי שקלים (ראו קישורים משמאל).

שרגא ועו"ד יעל נגר ממשרדו, יחד עם הטוען הרבני משה מיטלמן וכעת גם עוה"ד בועז בן-צור ומרדכי סאסי, מייצגים את אביו של הבעל המעגן (יודגש, כי שרגא לא ייצג אותו בעליון). לפי פסיקת בית הדין הרבני בתל אביב ובית הדין הרבני הגדול, האב האיש שעומד מאחורי סירובו של בנו לתת גט לאשתו. המשפחה מתגוררת בארה"ב, שם משתייך האב - איש עסקים עשיר - לחסידות ערלוי. האישה לקתה באירוע מוחי בעת ביקור בארץ ב-2005 ונותרה נכה. הבעל נטש אותה, ולדברי בית הדין - מאז הוא "מעגן אותה באכזריות בלתי נתפסת ומסרב ליתן לה גט".

ביולי 2014 הורה בית הדין לבעל לתת גט, אך הוא התעלם מפסק הדין. בשנים שלאחר מכן הגיעו בתי הדין למסקנה, כי מאחורי הסירוב עומד החותן ובחמש השנים האחרונות מתנהלים הליכים נגדו, לאחר שהגיע ארצה ויציאתו ממנה נאסרה. שרגא מוביל את ייצוגו של החותן, וכבר ספג מבית הדין נזיפות קשות והוצאות אישיות בשל התנהגותו התוקפנית, הגסה והמבזה.

באוגוסט 2018 קבע בית הדין בתל אביב, כי שרגא מסר לו עדות שקר על נסיונותיו כביכול לשכנע את האב לפעול להפסקת העגינות. הוא קבע עוד, כי האב ישלם 5,000 שקל לכל יום של עיכוב בגט. בית הדין הרבני הגדול קבע בפברואר השנה, כי שרגא ניצל את הרב יצחק דוד גרוסמן - חתן פרס ישראל - בניסיון ליצור מצג שווא, כאשר שיגר אותו אל הבן כדי שישכנע אותו לתת את הגט; היה ברור מראש שהשליחות תיכשל, קבע בית הדין הגדול.

מינץ דחה את ערעורו של האב על הקנס, באומרו שרוב הערעור מוקדש לטענות פרוצדורליות אשר כבר נדחו בצדק בידי בתי הדין הרבניים, וכי הוא מעלה טענות תמוהות שמוטב היה שלא ייטענו. טענתו המרכזית הייתה שלא התמלאו התנאים המאפשרים לקנוס אותו מכוח פקודת בזיון בית המשפט, ומינץ דוחה גם אותה. הוא מזכיר, כי ניתן להשתמש בהליך זה כלפי כל אדם הגורם לאי מילויו של צו שיפוטי - וכאמור, בתי הדין קבעו שוב ושוב שהאב הוא הגורם לכך שבנו לא ימלא אחר ההוראה לתת גט לאשתו.

האב טען שאין לו יכולת מעשית לכפות על בנו לתת את הגט, אך מינץ מאמץ את הממצאים העובדתיים ההפוכים של בתי הדין הרבניים. בין היתר אומר מינץ כי אין מקום להתערב בקביעה לפיה הרב גרוסמן לא ידע למעשה מה מתרחש, וכי אין לתת משקל ממשי ל"התרשמותו" של שרגא ולפיו הבן-הבעל עצמאי בהחלטותיו. במקביל, האב לא הביא לעדות את בנו - ובכך שמט את הקרקע מתחת לאפשרותו להוכיח את הטענה לפיה הבן פועל על דעת עצמו. הוא לא הביא הוכחה לניסיון כלשהו להשפיע על בנו, אלא להפך: אמר שבנו צודק ושאין כל דרך להשפיע עליו.

מינץ מוסיף: "אף כי תופעת סרבנות הגט אינה חדשה לנו, נדמה שפרשה זו מגלה
שיאים חדשים של פגיעה כואבת בחייה של אישה אשר לא שפר עליה גורלה, ובהיותה אם צעירה לשני ילדים קטינים ספגה אירוע מוחי קשה שלאחריו נותרה נכה ומוגבלת. אישהּ נטשהּ, מתנכר לה ומסרב לשחררהּ לחופשי מזה שנים.

"נסיבות העניין אינן מגלות כל עילה להתערבות בהכרעותיהן העובדתיות המפורטות של בית הדין הרבני האזורי ובית הדין הרבני הגדול, על פיהן בידי המבקש [האב] נתון המפתח - ואם לא המפתח אזי לפחות הפתח - להביא לסיומה של הפרשה. אלא שהוא ממאן לעשות זאת. פעם אחר פעם, בחרי אף ובעזות מצח. מזור למצוקת המבקש אותה הביא לפנינו, לא תבוא מידי בית משפט זה, כי אם מידיו שלו, במעשים של ממש, בפעולות אמיתיות, שיהיה בהם כדי לקדם את פרשת העגינות הקשה והמתמשכת הזו, אל סופה".

השופט יצחק עמית אומר: "המבקש הוא שהשפיע על בנו, וכעת עומדות בפניו תשעים ותשע דרכים להשפיע על בנו שיחזור בו מדרכו הרעה. כדי להסיר מעליו את עולה של הסנקציה עליו להראות כי פעל בתום לב להביא את בנו למתן גט לאשתו וכיצד פעל. בהקשר זה, אפנה לסעיף כג לפסק דינו של בית הדין האזורי מיום 23.8.2018, שבו מתואר כיצד המבקש פנה ערב הדיון במייל אל בנו. כפי שעולה מפסק הדין, המדובר בניסיון פתטי ולא כנה בעליל שנועד להציג מצג שווא שהמבקש פועל כביכול כדי להשפיע על בנו. כך, המייל נכתב בעברית, בעוד שהתקשורת בין הבן לאביו נוהלה מאז ומעולם ביידיש והבן לא יודע ממש לקרוא עברית, ובית הדין התרשם ישירות מתגובתו של המבקש כאשר נשאל על הנושא".

עוד אומר עמית: "על הדיינים הופעלו לחצים קשים, בדרכים ובאופנים ששופטים במערכת האזרחית אינם מורגלים בהם. כדי כך הגיעו הדברים, שבית הדין פנה למחלקה המשפטית בהנהלת בתי הדין הרבניים, כדי שזו תפנה ליועץ המשפטי לממשלה על-מנת שיבחן אם יש מקום לקיומה של חקירה פלילית. בשלב מסוים אף הורה בית הדין על הגשת תלונה במשטרה, לאחר שאב בית הדין קיבל פנייה מ'אישיות נכבדה' שנועדה להבהיר כי המבקש זכאי ליחס מיוחד בהיותו 'גביר גדול'. אין צורך להאריך בדברים על חשיבות עצמאות ואי תלות הדיינים, ופסקי הדין שבפנינו ממחישים כי הדיין לא יירא ולא יחת מלשפוט דין אמת וצדק בהתעלם מלחצים ורעשי רקע כאלה ואחרים".

השופטת יעל וילנר אומרת: "מן הראוי לדידי, כי גם אנו, בתי המשפט ובתי הדין, נשווה תמיד לנגד עינינו את חשיבות מיגורה של תופעת העגינות, ונפעל כמיטב יכולתנו על-מנת לאפשר לנשים העגונות לצאת לחופשי, לשוב וליטול את גורלן בידיהן, ולממש הלכה למעשה את זכותן החוקתית לחרות, כאמור בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ואת ההכרה בערך האדם ובהיותו בן-חורין". את בית הדין הרבני ייצג עו"ד רפי רכס, ואת האישה - עוה"ד אביעד הכהן ואסנת שרון.