בית המשפט המחוזי הוא הערכאה לתקוף משפטית פעולות של שרים שהואצלו לאחרים, ולא בג"ץ. כך קובע (יום א', 24.5.20) שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ.

סוגיית הערכאה המתאימה התעוררה לנוכח העובדה, כי ענייני תכנון ובנייה לפי חוק התכנון והבנייה, מסורים לבית המשפט לעניינים מינהליים - דהיינו לבית המשפט המחוזי. אולם החוק מחריג את סמכותו של המחוזי לדון בהחלטותיהם של שרי הפנים והאוצר (כמו גם החלטות ועדות תכנון מחוזיות וארציות), ומותיר אותן בידי בג"ץ. השאלה הייתה האם החלטתו של מי שהשר האציל לו את סמכותו, מוחרגת אף היא ונתונה לסמכות בג"ץ.

מינץ מציין, כי "מדובר בסוגיה בעלת חשיבות מכיוון ששרים נוהגים לאצול חלק לא מבוטל מהסמכויות המוקנות להם לבעלי תפקידים, בשל ריבוי המשימות המוטלות עליהם והקושי הקיים בביצוען באופן אישי". אומנם השר ממשיך לשאת באחריות לתוכן ההחלטה, אך בפועל היא ניתנה בידי גורם אחר. "הוא זה שהחלטתו עומדת לביקורת שיפוטית ולא החלטתו של השר, שלא החליט דבר מלבד עצם האצלה. בחינת פעולתו של השר במקרים אלה מתמצית בשאלה האם פעולת ההאצלה בוצעה כדין, הא ותו לאו. על כן, לא מדובר עוד בהחלטה של שר שנתקפת במסגרת עתירה, אף אם הוא בעל הסמכות המקורי לנתינתה", ומכאן שהסמכות היא בידי בית המשפט המחוזי.

עוד מזכיר מינץ, כי בית המשפט המחוזי יכול להורות על העברת הדיון לבג"ץ, אם מדובר ב"עניין בעל חשיבות, רגישות או דחיפות מיוחדת". בנוסף לכך, ניתן להגיע לבית המשפט העליון כערכאת ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, ומכאן שבית המשפט העליון אינו מתפרק מסמכותו גם לגבי החלטות שהתקבלו בידי מי שהסמכות הואצלה להם בידי השרים.

הדברים נאמרו אגב דחיית עתירתם של בעלי קרקעות בזכרון יעקב, נגד סירובו של משרד האוצר להעניק להם ארכה להגיש תביעה לפיצוי על הפקעתן. מינץ דחה על הסף את העתירה, בשל אי-מיצוי הליכים, באומרו שהיה עליהם לערער תחילה על ההחלטה בפני בית המשפט המחוזי. השופטים מני מזוז ויעל וילנר הסכימו עם מינץ. את בעלי הקרקעות ייצגו עוה"ד עו"ד אייל כהן ומוריה לנדאו, ואת המדינה - עוה"ד יונתן ברמן ומיכל דניאלי.