נציבות שירות המדינה העמידה לדין משמעתי עובד בכיר במשרד האוצר, בהתבסס על ראיות נסיבתיות שלא נבדקו כראוי ולא בדקה את הסבריו, אלא כתוצאה של יחסים עכורים בין עובדים במשרד. "אין תובענה משמעתית יכולה להתבסס על רכילויות, דיבורים או 'באזים'", אומרים (14.9.20) הדיינים אולגה רזניקוב, רחל פנצר ואילנה נהרי.

יובל מכפש היה סגן הממונה על השכר והאחראי על החקירות מטעמו - תפקיד בו טיפל בחשיפת חריגות שכר בשירות הציבורי. באישום העיקרי נגדו נטען, כי 49 פעמים הוא מסר דיווחים כוזבים כאילו הוא נמצא בעבודה, כאשר למעשה עסק בענייניו האישיים. עוד נטען, כי 85 פעמים דיווח מכפש על "יציאה בתפקיד" ממשרדו למטה משרד האוצר, כאשר למעשה לא ביצע שום עבודה.

מכפש טען, כי החקירה החלה כאשר מנהל רשות המיסים, ערן יעקב, שהמשיך זמנית בתפקידו כממונה על השכר, הציג בפניו ביוני 2018 ראיות נגדו והציע לו להתפטר מיוזמתו. לדבריו, לאחר שדחה את ההצעה, הציע לו שוב יעקב כעבור חודשיים "לעזוב בשקט", והציג בפניו הערכת עובד לפיו נתן לו את הציון הנמוך ביותר - 1. לטענתו, יעקב לא השמיע בפניו ביקורת כלשהי קודם לכן, ורק ניסה להפעיל עליו לחץ פסול. לאחר שימוע בפברואר 2019 הוחלט שלא לפטרו אלא להעמידו לדין משמעתי. בפסק הדין אין הכרעה לגבי טענותיו של מכפש כלפי יעקב.

הדיינים אומרים: "במקום שהתביעה תעמוד ברף הראייתי כמחויב בדין המשמעתי בכדי להוכיח את אשמתו של הנאשם, דהיינו, מעבר לספק סביר, הנאשם הוא זה שנדרש על-ידי התביעה להוכיח את חפותו... דווקא בשל תפקידו הרם והרגיש של הנאשם, דווקא בשל הידע והניסיון שלו בתחומי המשמעת, דווקא בשל מהות עבודתו, היה על התביעה לבדוק את עצמה 'בציציות' שבעתיים טרם הגשת כתב התובענה, לסגור את כל הקצוות, לא להתיר מקום לספקות, למצות את החקירה, לבצע השלמות, אך כל זה לא נעשה".

לדברי בית הדין, מהקובלנה לא ברור מהם הדיווחים הכוזבים המיוחסים למכפש ומדוע התביעה הגיעה למסקנה שהוא עסק בענייניו האישיים באותן שעות. 21 מבין 49 האירועים לא הוצגו בפני מכפש והוא לא יכול היה לספק הסברים, והוא פירט אלו פעולות עבודה ביצע באירועים האחרים. אלא שחוקרי המשמעת לא בדקו את גרסתו של מכפש ולא מצאו מסמכים המפריכים אותה.

"אין ספק בליבנו, כי ייתכן המצב שבו היעדרויות של הנאשם היה בהן בכדי להרים גבה ולשאול שאלות בעניין. אין ספק, כי כמות היעדרויות או אי-התאמות בין רישומים שונים במערכות מהוות ראשית ראיה לביצוע בדיקה מעמיקה, אך עם זאת, לא ניתן לבסס הרשעה משמעתית על הצלבת רשומות מוסדיות בלבד, או על הצלבתן עם הודעות ווטסאפ פרטיות", אומרים הדיינים. מחדלי החקירה יוצרים ספק סביר ולכן יש לזכות את מכפש מאישום זה.

לגבי האישום השני טענה התביעה, כי על מכפש להוכיח שאכן עבד כאשר נסע למשרד הראשי. בית הדין משיב: "לא הנאשם חייב להוכיח ולהביא ראיות לכך שאכן עבד והגיע למשרד הראשי 'עם סיבה מוצדקת', אלא נטל ההוכחה בדבר המיוחס לנאשם מוטל על התביעה... האם נגבו עדויות מעובדים במשרד הראשי אשר העידו כי הנאשם היה מגיע למשרד 'סתם'? האם מי ממנהלי הנאשם העיר לו על כך והנאשם הפר הנחיית הממונה? האם הנאשם הפר נוהל עבודה כלשהו? לגבי האישום הספציפי הזה לא הוצגה בפני בית הדין אף ראיה".

בשולי פסק הדין אומרים רזניקוב, פנצר ונהרי: "במהלך הדיונים קשה היה לבית הדין להשתחרר מתחושה קשה של ריבוי סכסוכים ומחלקות בין עובדי המדינה, בינם לבין עצמם. אין מתפקידו של בית הדין להיכנס לדין ודברים או סכסוכים אישיים בין עובדי המדינה, כפי שנחשף במהלך שמיעת עדים, הן מצד התביעה והן מצד ההגנה. איש כלפי רעהו הגישו תלונות, עקבו, חקרו, בדקו, האזינו, שלחו הודעות מפלילות או מכשילות. בעניין זה ולמען הסר כל ספק שבספקות יעיר בית הדין, כי אין הוא יהווה כלי בידי עובדי המדינה, בינם לבין עצמם, לסגירת חשבונות איש עם רעהו".

את נציבות שירות המדינה ייצגו עוה"ד רפאל שנקולבסקי ורועי גול, ואת מכפש - עו"ד אילה הוניגמן.