סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, חאלד כבוב, הרשיע (יום ג', 13.10.20) את מנהל ההשקעות אמיר ברמלי בהונאת ענק, אחת הגדולות ביותר שהגיעו אי-פעם לפתחו של בית המשפט.
כבוב הרשיע את ברמלי בקבלה במרמה בנסיבות מחמירות ובגניבה בידי מורשה בסך 340 מיליון שקל, וכן בהלבנת הון בשל הסתרת כספי המרמה ובעבירות ניירות ערך. מפסק הדין עולה, כי ברמלי ביצע הונאת פונזי קלאסית, בה שילם למשקיעים הראשונים מכספיהם של המשקיעים האחרונים.

קרן קלע גייסה מאות מיליוני שקלים ממאות משקיעים, ללא פרסום תשקיף כדין, תוך הבטחת תשואה חריגה על-ידי השקעות בסיכון נמוך, ותוך מסירת מצגים כוזבים בדבר אופי ההשקעה. ברמלי הבטיח למשקיעים, כי ישתמש בכספיהם ל"השלמות הון" בלבד למשך 72-48 שעות, אותן הגדיר כ"הלוואה לטווח קצר", המיועדת לשמש ביטחון לצורך קבלת אשראי מהבנק, בעבור "כל חברה שאין ביכולתה להעמיד הון עצמי או שווי נכסים במלוא ההיקף הנדרש על-ידי הבנק בתהליך אישור האשראי".

כבוב אומר: "נקודת הארכימדס של תיק זה, היא הפער בין המצגים שהוצגו למשקיעים, לבין מה שבוצע על-ידי ברמלי בפועל, ועל כך לא חולק גם הוא עצמו – היינו, המענה לשאלה האם הלכה למעשה אכן בוצעה אותה 'תוכנית עסקית' שהובטחה למשקיעים, אם לאו – עליה נשענים אדני התביעה כולה, ועליה מושתתת הגנתו של ברמלי במלואה". לדבריו, "הצדדים אינם חלוקים ביחס לעובדה שרוב הכספים שגויסו ממשקיעי קרנות קלע, הועברו לחשבונה של חברת רוביקון, ונוהלו שם ב'פול' פיננסי אחד, ובעירוב מוחלט. כך גם הצדדים אינם חלוקים ביחס לעובדה כי כספי המשקיעים כאמור, שימשו לצורך ניהולה ותפעולה השוטף של חברת רוביקון, כמו גם יתר החברות בקבוצה, ולשם ביצוע ההשקעות הנטענות על-ידה".

לדברי כבוב, הוכח שברמלי היה הרוח החיה בפעילותה של קרן קלע, היה היחיד שהתמצא בכל הפרטים ומי שקיבל לבדו את כל ההחלטות המהותיות. המגייסים מטעמו הבטיחו למשקיעים, כפי שהנחה אותם, כי כספיהם ישמשו רק להשלמות הון בנות 72-48 שעות ולא להשקעות אחרות של ברמלי וקבוצת רוביקון. אלא שבפועל "מה שברור עתה באופן חד-משמעי, הוא שברמלי נהג בכספי המשקיעים כבשלו, תוך התעלמות מוחלטת מהסכמי ההשקעה שנחתמו עימם, תוך התעלמות מוחלטת מההבטחות שהבטיח לחלקם בשיחות אישיות, ותוך התעלמות מהמצג שהציגו אנשי המכירות שלו – הן באתרי התקשורת החברתית, הן בפגישות האישיות עם המשקיעים".

כבוב קובע: מדובר ב"תוכנית מתוחכמת שיזם הנאשם לגייס מאות מיליוני שקלים ממשקיעים, רובם המכריע הינם חסרי ניסיון ותובנה בשוק ההון, שהתפתו ללכת אחר הפרסומים במדיה החברתית במטרה להשיא את רווחיהם. התוכנית שהוצגה על-ידי הנאשם 'השלמת הון' לפרק זמן קצר, לרוב של עד 72 שעות, 'הבטיחה' למשקיעים תשואה גבוהה, הרבה יותר גבוהה מהמקובל בשוק.
הלכה למעשה, מתברר שלא הייתה לתוכנית זו כל היתכנות מעשית, היא אינה אלא בגדר אחיזת עיניים, הולכת שולל, הטעיה והונאה של מאות משקיעים שסמכו ובטחו במידע שהקרן פרסמה... מדובר לא פחות ולא יותר ממעשה תרמית והונאה שנועד כל כולו לגנוב את דעתם של המשקיעים ולקבל את כספם ולהשתמש בהם למטרות שונות וסותרות למידע שנמסר להם".

מסקנתו של כבוב היא, כי מתוך 340 מיליון שקל שגייס ברמלי ממשקיעים - 240 מיליון שקל הועברו לרוביקון, ואילו היתרה שימשה לתשלום ריביות, לפדיונות למשקיעים ולפעילות השוטפת של קרן קלע. כל אלו נעשו בניגוד למצגים שנמסרו למשקיעים. הכספים שהועברו לרוביקון שימשו למתן הלוואות לחברות אחרות שבבעלות ברמלי ולמימון פעילות עסקית הפסדית שלו. לגבי משיכות הכספים האישיות של ברמלי, בסך 18 מיליון שקל, קבע כבוב, כי בניגוד לטענתו של הלה - לא מדובר היה במשיכה לגיטימית של שכר.

על ברמלי אומר כבוב, כי הוא הציג בפניו "גרסה מתפתחת ו'מתגלגלת' ביחס למספר סוגיות המצויות בלב המחלוקת בינו ובין המאשימה. מעבר לכך שגרסה זו נסתרה על-ידי רובן המכריע של עדויות יתר העדים שהובאו לפני, בינה לבין עצמה – היא אינה קוהרנטית ומכילה סתירות פנימיות רבות... התרשמותי מברמלי שהינו אדם חריף ושנון, בעל אישיות עוצמתית שידע לכבוש את האנשים סביבו, הילך קסמים על כל מי שהיה בסביבתו, בעל יכולת שכנוע מרשימה, מתוחכם ולא מתלהם... מדובר באדם מניפולטיבי, שהתחמק באופן עקבי ומתמך ממתן תשובות ישירות וענייניות".

כבוב הרשיע גם את ישראל עופר, שהיה חשב קלע השקעות, בעבירה של נושא משרה בתאגיד משום שאפשר לברמלי להעביר 1.4 מיליון שקל מחברה זו לרוביקון ובכך פגע ביכולתה של קלע לעמוד בהתחייבויותיה. עופר הורשע גם בשלוש עבירות ניירות ערך בשל אחריותו לדיווחים לקויים של קלע לבורסה ולציבור.