בעל השליטה בקבוצת אי.די.בי, אדוארדו אלשטיין, לא יוכל לרכוש מחדש את השליטה בדיסקונט השקעות - הזרוע העיקרית של הקונצרן, שבבעלותה בין היתר סלקום, גב-ים ו-5% ממניות כלל ביטוח. כך קובע (15.10.20) סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, חגי ברנר.

אלשטיין מחזיק בדסק"ש באמצעות חברה שונה מזו באמצעותה הוא שולט באי.די.בי, אך מניותיו בה שועבדו לטובת מחזיקי אג"ח אי.די.בי - להם חייב הקונצרן 2 מיליארד שקל. לבקשת הנאמנים למחזיקי האג"ח מינה ברנר את עוה"ד רענן קליר ואלון בנימיני לכונסים למניותיו של אלשטיין בדסק"ש (70% ממניות החברה) והסמיך אותם להוציאן למכירה. אלשטיין הציע לרכוש אותן תמורת 770 מיליון שקל כעת ו-138 מיליון שקל שנה לאחר הרכישה. מחזיקי האג"ח והנאמן לאי.די.בי, עו"ד אופיר נאור, התנגדו בתוקף וטענו, כי אלשטיין מנסה לרכוש את השליטה בנזיד עדשים ותוך הימנעות מהתמחרות עליה.

ברנר מונה מספר נימוקים לדחיית הצעתו של אלשטיין. ראשית, הוא אומר, ספק רב אם לחברה שהוא מקים לצורך כך - דולפין איי.אל 2020 - יש זכות לפדות את המניות, שכן לא היא אשר שעבדה אותן. לא ניתן לדלג מעל האישיות המשפטית של החברות האחרות באמצעותן שולט אלשטיין באי.די.בי ובדסק"ש, ולכן לא ניתן לומר שאלשטיין עצמו ייפגע ממימוש המשכון - אלא רק החברות שבבעלותו.

שנית, פדיון של משכון מותנה בתשלום כל החוב - ולכן על אלשטיין לשלם מיד לפחות 889 מיליון שקל (החוב למחזיקי אג"ח סדרה י"ד, לבקשתם מונו קליר ובנימיני), אך כאמור הוא מציע לשלם כעת רק 700 מיליון שקל. גם אם אלשטיין היה פודה את המשכון, היו בידיו מניות המשועבדות בשעבוד שני ושלישי לנושים אחרים של אי.די.בי - וספק אם לכך כוונתו.

שלישית, אלשטיין מנסה להיפטר - אגב פדיון המשכון - מן השעבודים האחרים המוטלים על המניות, דבר שהדין אינו מאפשר. הוא מבקש לבצע יחדיו גם פדיון וגם רכישה, וכך ליהנות מכל העולמות: לקנות בלי התמחרות ולהיפטר מן השעבודים בלא רכישה של ממש. הדרך היחידה להסיר את כל השעבודים, מדגיש ברנר, היא "באמצעות העמדתן למכירה לכל המרבה במחיר, באמצעות הליך תחרותי, פומבי, שוויוני ושקוף".

רביעית, אלשטיין מנסה בדרך אגב גם לקבל פטור מתביעות לעצמו ולנושאי המשרה מטעמו - אחד התנאים שהציב למימוש הצעתו. "כידוע, מתן פטור מתביעות יכול להיעשות אגב הסדר נושים, כנגד קבלת תמורה הולמת, ואין לכרוך פטור מתביעות במסגרת הצעה לפדיון שעבוד. נזכיר בהקשר זה כי זכויות התביעה הן נכס השייך לכלל נושיה של אי-די בי ולא רק לבעלי השעבוד מדרגה ראשונה על מניות השליטה. ממילא, לא ניתן לכרוך מתן פטור כולל מתביעות עם הצעה לפדיון המכוונת כלפי בעלי שעבוד זה בלבד", מדגיש ברנר.

לבסוף, אומר ברנר, "הצעת הפדיון נראית בלתי רצינית על פניה, משום שהיא הועלתה על דרך הסתם, בלא לגבותה בבטוחה כלשהי, ואף מבלי לפרט את מקור הכספים הדרושים לשם ביצוע הפדיון. לא מדובר בפדיון של מכונית משומשת או של נכס פעוט ערך אחר, אלא בפדיון נכס רב ערך, תמורת סכום מוצע של 908 מיליון שקל. כל זאת, שעה שאך לא מכבר, סירב אלשטיין להזרים סכום נמוך הרבה יותר של 70 מיליון שקל לקופתה המדולדלת של אי.די.בי, חרף התחייבות מפורשת שלו לעשות כן, שניתנה שנה קודם לכן, ובכך גרם למחזיקי האג"ח של אי.די.בי לאבד לחלוטין את אמונם בו, מה שגם הניע בסופו של דבר את גלגלי הליך הפירוק ואכיפת השעבודים".

ברנר מסכם: "אין לכחד כי אלשטיין, באמצעות חברות בשליטתו, השקיע עד כה סכומי עתק באי.די.בי מבלי למשוך אי-פעם דיבידנד ומבלי ליהנות הלכה למעשה מפירות השקעתו (ובכך הוא בהחלט נבדל לטובה מבעלי הון אחרים). ברם, בנסיבות שנוצרו, הדרך היחידה מכוחה הוא יוכל לנסות ולהחזיר לידיו את השליטה בדסק"ש היא באמצעות התמודדות ישירה, כשווה בין שווים, על רכישת מניות השליטה והמניות הנוספות, ולא באמצעות מעקפים דוגמת הצעת פדיון שאינה משתכללת, אינה תופסת והיא בבחינת Non Starter לכל דבר ועניין".