סניגוריהם של שאול אלוביץ ואיריס אלוביץ, עוה"ד ז'ק חן ומיכל רוזן-עוזר, מבקשים (יום א', 18.10.20) מבג"ץ להורות לחקור את אילן ישועה בחשד שהדליף לתוכנית "המקור" שיחות מוקלטות בינו לבין שאול אלוביץ. הם טוענים, כי היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מתעלם מן ההיגיון ומדברי בית המשפט, ומחפש תירוצים כדי להימנע מחקירה.

בני הזוג אלוביץ עתרו לבג"ץ לאחר פרסום ההקלטות ביוני השנה, באומרם שהן לא היו אז בידי ההגנה - כך שברור שמקור ההדלפה הוא בפרקליטות או ישועה (שהיה מנכ"ל וואלה ויהיה העד הראשון במשפט נתניהו בתיק 4000). מנדלבליט השיב, כי מעגל הנחקרים הפוטנציאלי הוא 200 איש, ויהיה צורך להשקיע משאבים עצומים ולהחשיד לשווא כמות גדולה של עובדי רשויות האכיפה. הוא העלה את האפשרות שאלוביץ עצמו הקליט את השיחה והדליף אותה, או שהיא הודלפה זמן רב לפני פרסומה.

חן ורוזן-עוזר מגיבים באומרם, כי "המשיב [מנדלבליט] אינו מעוניין לקיים חקירה שתוצאתה היא אחת משתיים: הכפופים לו מתוך מערכת האכיפה או עד תביעה מרכזי בכתב האישום שעליו הוא חתום ביצעו עבירה. זו דוגמה מובהקת להפעלה בלתי סבירה של הסמכויות שהופקדו בידי המשיב באופן המחייב התערבות בהחלטתו. במקרה זה, התנהלות המשיב גורמת, בין היתר, גם לפגיעה אנושה ובלתי צודקת בזכותם של העותרים להליך הוגן".

בהתייחסם למספר הנחקרים שהציג מנדלבליט אומרים הסניגורים: "מדובר ביצירת קושי דמיוני בפני קיומה של בדיקה מקדמית. הדעת נותנת שהאפשרות הסבירה היא שהדלפת חומרים שהתפרסמו ביוני 2020 נעשתה בסמוך לפני כן. האפשרות שהמשיב מציג כסבירה והגיונית לפיה הקלטות נמסרו לפני שנים לעיתונאי וזה המתין עם פרסומן לאורך כל התקופה היא כה בלתי סבירה עד שקשה לתאר מערכת אכיפה שכך שוקלת אם לפתוח בחקירה. קל לדמיין לאיזה יחס הייתה זוכה טענה מסוג זה, לו הייתה עולה כטענת הגנה מפיו של נחקר, חשוד או נאשם".

לדברי חן ורוזן-עוזר, נציג הפרקליטות העלה כבר בדיון בעתירה את האפשרות שאלוביץ הדליף את השיחה, אז חזר בה "אל נוכח זעמם של באי-כוח העותרים והשתאות בית המשפט הנכבד. ניתן היה לצפות שהמשיב יביע צער על העלאת טענה מופרכת זו והיא לא תושמע עוד. והנה, היפוכם של דברים, היא חוזרת ונטענת במשנה תוקף וברצינות תהומית גם בתשובה הכתובה... עצם העלאת אפשרות זו מעידה אף היא עד כמה מאולצת ומלאכותית עמדת המשיב ועד כמה הוא נזקק להרחיק בחיפושיו אחר אפשרויות קלושות ותלושות מן המציאות, על-מנת להצדיק את עמדתו הבלתי סבירה בעליל".

מנדלבליט הסביר את התנגדותו לחקירתו של ישועה בכך שהדבר עלול להשפיע על תיק 4000. הסניגורים מגיבים: "היות אדם עד תביעה אינו מקנה לו מהימנות אפריורית - הוא אינו מהימן מכוח היותו עד תביעה. ודאי שהוא אינו מוגן מפני חקירה או בדיקה גם אם תוצאת אלה תסדוק את מהימנותו. שהרי, אם אכן ביצע עבירה, מן הדין שעובדה זו תגולה ותאפשר הערכה נכונה של מהימנותו. ואם לא תתבצע בדיקה, לעולם לא נדע... משמעות עמדתו זו של המשיב היא קשירת ידי העותרים בניסיונם להתגונן ובכך פגיעה בזכותם להליך הוגן".

חן ורוזן-עוזר מסכמים באומרם: "תגובתו של המשיב אינה מציגה מענה לשאלת בית המשפט הנכבד. הדברים שהיו ברורים לבית המשפט הנכבד בתום הדיון, היינו שלא ניתן להסכין עם הימנעות מחקירה או למצער בדיקה מקדמית, אינם זקוקים להסברים מסובכים ואינם נעלמים מאחורי תילי מילים. אלה לא יוכלו להסתיר את הברור והמובן מאליו, כה פשוט ומדבר בעד עצמו. ברור שאם במקרה זה לא תתבצע חקירה או למצער בדיקה מקדמית, הרי שניתן בכך היתר לכל גורם להדליף, להפיץ, לפרסם, ככל שיעלה על ליבו".