הערצה עיוורת לאדמו"ר שהובילה לחתימת חוזה שערורייתי ובלתי חוקי עם בנו, פיזור חסר אחריות של כספי ציבור לכיסו של בן האדמו"ר, מאבק שליטה על נכסים בעשרות מיליוני שקלים, פעולות שמטרתן להחניף בתקשורת לראש המועצה המקומית ומוות מסתורי של מנכ"ל עמותה. כל אלו התרחשו בשנים האחרונות בקהילת חסידי ברסלב ביבנאל ונחשפים בפסק דינו של שופט בית משפט השלום בנצרת, אלעד טל.

פסק הדין ניתן (13.10.20) בתביעות הדדיות בין משה שיק - בנו של האדמו"ר שלמה אליעזר שיק, שנפטר בפברואר 2015 - לבין עמותת "ישמח צדיק" של חסידי ברסלב ביבנאל. במרכז הסכסוך עמד הסכם בין הצדדים שנחתם באפריל 2014 (רשמית עם חברה אמריקנית בבעלותו של שיק) למתן שירותי ניהול וגיוס תרומות לעמותה. טל קבע, כי מדובר בהסכם שנחתם בכפייה ובעושק ולכן העמותה הייתה רשאית לבטלו - אך התנהגותה שלה הייתה כה חמורה, עד שאין היא זכאית להחזר של הכספים שכבר שילמה ל-שיק.

האדמו"ר סילק את בנו מכל תפקיד בחצרו בשנת 2006, אך בערוב ימיו ניסה לשוב ולקרבו, ולכן הורה לעמותה לחתום על ההסכם עימו. מבחינת חסידיו, מציין טל, מוצא פיו של האדמו"ר היה קודש והערצתם אליו הגיעה עד כדי ביטול עצמי. אחת ממנהלות העמותה, עינת ריימונד, אף הראתה בדיון, כי תמונתו של האדמו"ר מוטבעת על עטיפת תעודת הזהות שלה ועל כרטיס האשראי שלה. כיוון שכך, מנהלי העמותה מילאו את הוראתו ללא כל הרהור וערעור, וחתמו על ההסכם עם החברה שבבעלותו של שיק שגם היה העובד היחיד בה - למרות שלא הוכח שיש לו ניסיון וידע מתאימים. טל סבור, כי ככל הנראה שיק הוא שדחף את אביו לחתום על החוזה איתו.

ההסכם נחתם לעשר שנים והעניק ל-שיק 10,000 דולר נטו בחודש, 25% מכל סכום שיגייס לטובת העמותה והחזר מלא של הוצאותיו. טל מעיר, כי שיק היטיב לנצל סעיף אחרון זה וטס ארצה עשר פעמים במחלקת עסקים - על חשבון העמותה. ההסכם היה מוטה בצורה קיצונית לטובת החברה ולא היה בו אפילו רכיב אחד ממנו הייתה העמותה עשויה לצאת נשכרת, אומר טל. לא ברור מהו ה"ייעוץ" שאמור היה שיק להעניק לעמותה ולא נקבעו אבני דרך לבחינת שירותיו.

טל קובע, כי היה זה הסכם שערורייתי ואף בלתי חוקי, משום שהוא סטה ממטרותיה של העמותה והתעלם מכך שהיא ממומנת מכספי ציבור ומתרומות של מי שהפרוטה אינה מצויה בכיסיהם. מפסק הדין עולה, כי בידי העמותה נכסים בעשרות מיליוני שקלים, ומנהליה ושיק העלו האשמות הדדיות בדבר ניסיון להשתלט עליהם אחרי פטירתו של האדמו"ר.

טל מנתח באריכות את פעילותו של שיק ומגיע למסקנה, כי הוא לא העניק לעמותה כמעט מאומה תמורת מאות אלפי השקלים שזרמו לכיסו. בין היתר עולה, כי מגייסת התרומות הראשית לאחד הפרויקטים, פייגי מימוני, קיבלה חלק משמעותי מן התרומות ושכרה עלה פי חמישה לאורך עבודתה. הכשל העיקרי של שיק, אומר טל, היה ביוזמה להקים בית ספר לבנות ביבנאל: לא היה בו צורך, הוא לא קיבל את אישור משרד החינוך ושיק הציע להפעילו (במבנה שכור) באזור מגורים בלא שבדק את ההיתכנות לכך. גם העמותה נהגה ברשלנות וגילתה את הכשלים רק לאחר חתימת החוזה עם המשכיר.

טל מסכם נקודה זו באומרו כי פעילותו של שיק לא הצדיקה ולו במעט את הסכומים ששולמו לו. הוא אומר כי שיק טען שגייס סכומי עתק לפעילות בקרב בני הנוער של הקהילה - אך לא הוכיח באלו סכומים מדובר. "לא הובהר עד עתה לאן באמת זרמו כספי אותן תרומות במסגרת הפרויקט למען הנוער", מדגיש טל. אם הם היו מגיעים ליעדם, הדבר היה ניכר בשטח. השקעה כספית ממשית הייתה רק בנושא התיכון לבנות, על כל כשליו.

בין היתר מציין טל, כי שיק נפגש בשעתו עם שרת המשפטים דאז, איילת שקד, בענייני העמותה - אך אינו מפרט. עוד הוא אומר כי העמותה פעלה - בניצוחו של שיק - להלל את ראש מועצת יבנאל, רוני כהן, בתקשורת במטרה לשפר את יחסיה איתו. טל גם מזכיר, כי מנכ"ל העמותה, הרב אשר טולדנו, נמצא מת בביתו ביולי 2015 כאשר אזיקונים על ידיו וצווארו; הוא אינו מפרט מעבר לכך.

כאמור, טל החליט לבטל את החוזה בעילות נדירות של כפייה ועושק, וזאת בשל הנסיבות יוצאות הדופן בו נחתם - הוראתו של האדמו"ר לעשות זאת. ואילו תנאיו השערורייתיים של החוזה מחזקים את המסקנה שמדובר היה בכפייה ויוצרים את עילת העושק. בנוגע לתנאי החוזה שב טל ומציין את ההטבות הניכרות שניתנו ל-שיק, כמו גם הסנקציות הקיצוניות נגד העמותה אם תפר את החוזה והעדרן של סנקציות מקבילות כלפי שיק. הוא גם מזכיר, כי שיק חתם ממש במקביל על חוזה ייעוץ גם עם עמותת "חסידי ברסלב - יבנאל", שגם בו הוענקו לו 10,000 דולר בחודש, כך שהוא למעשה קיבל שכר כפול על אותם שירותים; עמותה זו ממומנת בידי משרד החינוך.

בנמקו את ההחלטה שלא להורות ל-שיק להשיב את הכספים שקיבל מסביר טל, כי העמותה התקשרה בחוזה מופקר (כלשונו) ופעלה בניגוד לטובתה ומטרותיה. "לא יהא זה צודק, כי עמותה המתנהלת בצורה מופקרת מעין זו תזכה להגנת בית המשפט וגם להשבת אותם סכומים" ששילמה בעקבות חוזה עליו חתמו ביודעין חברי הוועד שלה. כאשר קיבלו הוראה זו מן האדמו"ר, היה עליהם לכל הפחות להתפטר ולדווח לרשויות, שכן הייתה עליהם חובה לציבור ששלח אותם: להשתמש בכספי העמותה למטרותיה ולא להעבירם לגורם חיצוני. "בית המשפט אינו אמור לשתף פעולה עם התנהגות קלוקלת זו ואף להעניק לעמותה פרס באמצעות השבת הכספים שהוציאה ושילמה לבן האדמו"ר".