שופט בית המשפט העליון, מני מזוז, הודיע במפתיע (יום ב', 7.1.20) על החלטתו לפרוש מתפקידו לאחר 6.5 שנים בלבד בתפקידו. מזוז יפרוש ביום הולדתו ה-66 - החל ב-30.4.21 - דהיינו ארבע שנים לפני גיל הפרישה הקבוע בחוק. מזוז התמנה לביהמ"ש העליון בנובמבר 2014.

מזוז והנהלת בתי המשפט לא מסרו מהי הסיבה לפרישתו. מזוז אמר: "בתום 6.5 שנות כהונה בבית המשפט העליון וכ-40 שנה שאותו הקדשתי לשירות הציבורי, הגעתי מטעמים אישיים לכלל החלטה לסיים את כהונתי כשופט בית המשפט העליון. בשנים האחרונות הקדשתי את מירב זמני ומרצי לעשייה שיפוטית, ואני מודה לנשיאה, לחברותי וחברי השופטות והשופטים על ההזדמנות שניתנה לי לכהן לצידם ולתרום יחד עימם לקידום שלטון החוק ולשמירה על ערכי הדמוקרטיה בישראל".

ב-12.4.21, דהיינו שבועיים לפני פרישתו של מזוז, יסיים את כהונתו המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, חנן מלצר. שנה לאחר מכן, ב-27.4.22, יסיים את תפקידו השופט ניל הנדל; חודש לאחר מכן יסיים את תפקידו השופט ג'ורג' קרא. משמעות הדבר היא, כי ב-16 החודשים הקרובים יתחלפו ארבעה מבין 15 שופטי בית המשפט העליון. במצב הפוליטי הנוכחי, ובוודאי אם יוקדמו הבחירות לכנסת, אין סיכוי של ממש למינוי קרוב של מי שיחליפו את מלצר ומזוז - מה שיגביר בצורה משמעותית את העומס על יתר השופטים. מאידך-גיסא, העובדה שכעת יש למנות שני שופטים, עשויה להקל על השופטים, עורכי הדין והדרג המדיני להגיע לפשרות על המינויים - אם תהיה לכך היתכנות פוליטית.

מזוז עבד בפרקליטות המדינה מאז קיבל את רשיונו בשנת 1981, היה הממונה על מחלקת הבג"צים וב-1994 התמנה למשנה ליועץ המשפטי לממשלה. בשנים 2010-2004 שימש מזוז כיועץ המשפטי לממשלה ועסק בשורה של תיקים ציבוריים בולטים: הוא סגר את תיק פרשת האי היווני נגד אריאל שרון, והגיש כתבי אישום נגד אהוד אולמרט (התיק בירושלים), שלמה בניזרי, צחי הנגבי, אברהם הירשזון, חיים רמון ועמרי שרון. מזוז הגיע להסדר טיעון עם משה קצב, אך משהאחרון חזר בו - הגיש את כתב האישום נגדו. בכל התיקים, למעט הנגבי, הורשעו הנאשמים. הוא גם שם דגש על המלחמה בפשיעה המאורגנת ויזם את הרחבתה לתחום הכלכלי ולשיתופי פעולה בינלאומיים.

בבית המשפט העליון מזוז הוא אחד השופטים הממסדיים, ובין היתר עומד על שמירת מעמדם של היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות. הוא מתנגד עקרונית להריסת בתי מחבלים ואומר בהתמדה שיש לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב בהיתר העקרוני שנתן בג"ץ לצעד זה, כאשר מדובר בבתים בהם מתגוררים בני משפחותיהם של המחבלים. במישור הפלילי מזוז הוא בין המחמירים בבית המשפט העליון. מזוז גם מטיל עקרונית הוצאות של אלפי שקלים על עותרים המגישים עתירות סרק לבג"ץ. בדירוג News1 לתפוקת פסקי הדין של בית המשפט העליון, תפס השנה מזוז את המקום התשיעי, כאשר רוב כתיבתו היא בתחום הבג"ץ. ממוצע המיקום של מזוז בשש שנותיו הוא המקום התשיעי (מבין 14-13 שופטים אשר דורגו לאורך השנים).

מזוז ספג לאחרונה פעמיים ביקורת מנציב התלונות על שופטים, אורי שהם. ביולי השנה קבע שהם, כי מזוז צריך היה לגלות לצדדים, כי בתו, יעל מזוז-הרפז, היא עובדת בכירה במשרד הרווחה - שהיה אחד המשיבים באותה עתירה. מדובר בעתירה של ארגוני קו לעובד ומען, בנוגע לתאונות עבודה בענף הבנייה. שמונה מבין עשרת הסעדים שהתבקשו בעתירה, כוונו כלפי משרד הרווחה. באותה עת הייתה מזוז-הרפז ראש המטה של הממונה על זרוע העבודה, וכיום היא המנהלת הזמנית של האגף להכשרה מקצועית באותה זרוע. שהם הדגיש, כי מזוז לא צריך היה לפסול את עצמו, אך היה עליו למסור מידע זה לצדדים.

חודש קודם לכן קבע שהם, כי מזוז לא צריך היה להתבטא בצורה בה התבטא כלפי מי שהיה שר המשפטים, אמיר אוחנה. בנובמבר 2019 אמר מזוז, כאשר נשאל בכנס מקצועי על אוחנה: "המצב של שר משפטים לעומתי או בכלל שר לעומתי הוא מצב בעייתי, מטריד, מציק. זה נכון, אגב זה בעייתי גם במשרדים אחרים. גם אם השר לאיכות הסביבה שמופקד על איכות הסביבה יהיה אדם שחושב שכל נושא הגנת הסביבה הוא עניין של ירוקים תמהוניים, אז זאת תהיה בעיה. אז זה מצב שלא המערכת המשפטית בחרה בו, היא לא יכולה להשפיע על זהות השר, והיא לא אמורה להשפיע, אבל זה מקשה, זה כמובן מקשה על התפקוד שלה, והכרעה בעניין הזה לא מסורה למערכת המשפטית". שהם קבע: "לא יהיה זה מופרך להניח, כי המאזין לשאלה ולתשובתו של השופט יכול להתרשם, כי דבריו של השופט או חלקם כוונו באופן ספציפי אל שר המשפטים המכהן. מעצם האפשרות כי דברי השופט יתפרשו באופן זה, נגזרת המסקנה, כי ראוי היה להימנע מאמירת הדברים באופן שבו הם נאמרו".

מזוז הוא השופט השלישי הפורש בשנים האחרונות מבית המשפט העליון מספר שנים לפני סיום כהונתו. השופט צבי זילברטל פרש באפריל 2017, בסמוך ליום הולדתו ה-65. השופט יורם דנציגר פרש בפברואר 2018, 5.5 שנים לפני הגיעו לגיל 70.