בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה (יום ד', 16.12.20) את חוקר מע"מ לשעבר ליאור מירז בפרשת קופת חולים מאוחדת - לאחר שכבר ריצה את עשרת חודשי המאסר שנגזרו עליו. המדינה חזרה בה מכתב האישום, לאחר שבית המשפט העליון הורה לפני חצי שנה לערוך למירז משפט חוזר, ובית המשפט המחוזי קבע שמשמעות הדבר היא זיכויו של מירז.

מירז, שהיה חוקר במע"מ ירושלים, הורשע בשעתו בקבלת שוחד ובשיבוש מהלכי משפט בשולי פרשת קופת חולים מאוחדת. הפרשה נחקרה בידי המשטרה ורשות המיסים בשנים 2010-2009, ועסקה בצורה הבלתי-חוקית בה הגדילה המאוחדת את מספר חבריה. כאשר נפתחה החקירה הגלויה, בנובמבר 2010, התברר לחוקרים שחלק מהחשודים נעלמו, מסמכים הושמדו וכספים הוברחו - מה שעורר את החשד שדבר קיומה של החקירה הסמויה הודלף להם. החשד נפל על מירז והוא נעצר.

במרכז משפטו של מירז עמד תרגיל דיבוב חריג שנערך לו. שוטרים סמויים שהוחדרו לתאו ולתא הסמוך לא הצליחו לדובבו, שכן בעצת עורכת דינו מסר סיפור כיסוי ולפיו הוא חשוד בהברחת סמים. כיוון שכך, הוכנסו שני שוטרים סמויים לתאו ועוד שוטר לתא הסמוך. בעת חילופי משמרות הסוהרים, דיברו הללו בקול רם על כך שמירז עצור על עבירות מע"מ. השוטרים הסמויים החלו לצעוק עליו ב"חשד" שהוא עצמו סוכן סמוי, ולבסוף סיפר מירז בפירוט רב לאחד מהם על החשדות נגדו - כדי להסיר מעליו חשד זה.

הן בית המשפט המחוזי והן בית המשפט העליון קבעו בעניינו של מירז, כי היה זה תרגיל דיבוב חוקי - גם אם מעורר תהיות וקשיים, משום שהוא היה קרוב לאיומים פיזיים על מירז. הוא הורשע בכך שנטל חלק בהדלפת פרטי החקירה לאבי סיבוני, מאנשי המאוחדת שהיו חשודים בפרשה, ונדון לעשרה חודשי מאסר. לאחר מכן הועמדו לדין סיבוני וחוקר רשות המיסים אילן יוסף, בטענה שיוסף הוא שהדליף במישרין את הפרטים לסיבוני תמורת 30,000 שקל (שנתן מחצית מהסכום למירז).

במשפטם של יוסף וסיבוני לא הובאו המדובבים לעדות, ואילו מירז טען בעדותו, כי הודאתו בפני המדובב הוצאה ממנו באמצעים פסולים. בית המשפט המחוזי מרכז זיכה את יוסף וסיבוני בשל הפגמים בפעילות המדובב, ונשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, דחתה את ערעור המדינה על הזיכוי, תוך שהיא מאמצת את הקביעות בדבר ליקויים קשים אלה. כך נוצר מצב, בו בית המשפט העליון אישר את קבילות הודאתו של מירז במשפטו-שלו - ואישר גם את הקביעה לפיה ההודאה בעייתית ולא ניתן להרשיע על פיה במשפטם של יוסף וסיבוני. לנוכח סתירה זו, ביקש מירז משפט חוזר בטענה שיסודן של הראיות נגדו בשקר ובזיוף, בכך שהתגלו עובדות היכולות לשנות את תוצאות משפטו, ובחשש ממשי לעיוות דין.

המשנה לנשיא בית המשפט העליון, חנן מלצר, קיבל בחודש יוני השנה את בקשתו של מירז (ראו קישור משמאל). הוא הציע למדינה במהלך הדיון להסכים לזיכויו של מירז במקום לקיים לו משפט חוזר, אך המדינה התנגדה. אולם, כאשר הגיעה העת לקיים את המשפט החוזר - הודיעה המדינה לבית המשפט המחוזי שהיא חוזרת בה מכתב האישום. לעמדתה, משמעות ההודעה הייתה ביטול כתב האישום; ההגנה טענה שיש לזכות בצורה פוזיטיבית את מירז.

השופט רפי כרמל אומר כי מבחינת הנוהל הרגיל - אכן מדובר על ביטול כתב האישום ולא על זיכוי. אולם, התקנות קובעות, כי "רשאי בית משפט במשפט חוזר לסטות מסדרי הדין הנוהגים בשפיטה על-פי כתב אישום או בערעור פלילי, הכל לפי העניין, ככל שיש לדעתו צורך בכך למען עשיית צדק". לדברי כרמל, "לאור כך שהחלטת בית המשפט העליון להורות על קיום משפט חוזר, באה משום פסיקה סותרת של שני מותבים בעניין מהותי – טיב הודאת הנאשם לפני המדובבים, ולאור עמדת המאשימה כי אין מקום לקיים משפט חוזר, ומאחר שקיים ספק אם ניהולו של משפט חוזר 'יפתור' את הקושי שבעטיו הורה בית המשפט העליון על משפט חוזר, כי אז ניתן ויש מקום להורות על זיכוי הנאשם". השופטת שירלי רנר הסכימה עם כרמל.

השופט אריה רומנוב אומר כי אין די בנימוק שהציגה המדינה - חוסר היכולת לפתור את הסתירה בין פסקי הדין - כדי להצדיק את הימנעותה מניהול משפטו של מירז, שכן מלצר הורה כאמור לקיים משפט חוזר. אך מאחר שהמדינה החליטה שלא לנהל את המשפט, יש לזכות את מירז. הוא מוסיף: "אין בכך קביעה כלשהי ביחס לשאלה, האם מדובר בזיכוי מלא; או בזיכוי אילם; או בזיכוי מחמת הספק. לצורך השאלה שלפנינו, די בקביעה כי הנאשם זוכה, וככל ששאלת טיב
הזיכוי תתעורר בהקשרים אחרים, היא תידון ותוכרע במסגרת אותם הקשרים". את מירז ייצג עו"ד ציון אמיר.