להב 433 התנהגה בצורה בריונית כלפי חשוד והשתמשה בצורה פסולה בסמכויותיה כלפיו, ואילו הפרקליטות התרשלה בפיקוח עליה. כך קובע (יום א', 3.12.21) שופט בית משפט השלום בראשון לציון, גיא אבנון, אשר בצורה נדירה מאוד חייב את להב בהוצאות הן לטובת החשוד והן לטובת אוצר המדינה.
החשוד, מיקי שטיינהרט, ראש ענף משכורות ומעסיקים במדור תשלומים ברשות ההגירה, נעצר בחודש ספטמבר בחשד לקבלת שוחד במאות אלפי שקלים ולהלבנת הון ב-18 מיליון שקל. להב טענה, כי השוחד ניתן בידי קבלני בנייה המעסיקים פועלים פלשתינים, ובתמורה אפשר להם שטיינהרט למסור דיווחים כוזבים על מספר הפועלים שהעסיקו ובכך להפחית את המיסים שנגבו מהם. אבנון עצמו דן בתיק המעצר ובין היתר אסר על שטיינהרט להגיע למקום עבודתו ולצאת מן הארץ; ההגבלות פגו ב-11.12.20.
להב המשיכה להחזיק בדרכונו של שטיינהרט גם לאחר מועד זה, וב-24.12.20 הורה לה אבנון להחזירו מיד משום שפעלה שלא כדין בהמשך החזקתו. עם זאת, אפשר לה אבנון להגיש בקשה חדשה לאסור על יציאתו מן הארץ. להב הגישה בקשה כזאת - ואבנון דחה אותה תוך ביקורת חריפה על יחידת העילית.
אחד מנימוקיה של להב בבקשה החדשה היה, ששטיינהרט לא שיתף פעולה כאשר נחקר בחשד להפרת תנאי שחרורו משום שהגיע ב-13.12.20 למקום עבודתו. אבנון מגיב: תנאי השחרור פקעו יום קודם לכן וכאמור לא חודשו, ולכן שטיינהרט לא הפר אותם. נכון שהוא הושעה מעבודתו, אך הגעתו לשירות התעסוקה אינה מהווה הפרה של ההשעיה ולבטח אינה מעניינה של המשטרה. לכן, לא היה כל מקום לזמנו לחקירה ובוודאי שלא היה מקום לחייבו בערבות עם סיומה - ואבנון ביטל את הערבות ותנאי השחרור.
אבנון ממשיך ודוחה את נימוקיה של להב: "טענת המבקשת כי החשוד נתון במצב כלכלי דחוק איננה מבוססת דיה, לבטח אין יסוד לטענה כי מדובר במי שאינו מתכוון לעמוד בחובותיו לרשויות. כך או אחרת, קשיים כספיים (אשר ככל שקיימים ניתן להסבירם על-רקע הרחקתו של החשוד ממקום עבודתו מזה מספר חודשים) אינם מהווים עילה מוכרת בדין להוצאת צו איסור יציאה מן הארץ. ולבסוף, זכותה של רעיית החשוד [שלדברי להב שוהה בחו"ל] לשהות בכל מקום שתחפוץ על פני הגלובוס - איננה מעניינה של המבקשת, או משום עילה לאסור על החשוד להצטרף אליה ולשהות עימה ככל שיראה לנכון, ובלבד שישוב ויתייצב לחקירה ולהליכים משפטיים בעניינו".
כאשר ביקש בא-כוחו של שטיינהרט לחייב את להב בהוצאות, טענה זו שהבקשה הוגשה בתיאום עם הפרקליטות המלווה. תגובתו של אבנון: "לצערי, אין בכך כדי להפחית מחומרת התנהלותה של המבקשת. אם כבר, דומה שהגורם שאמור היה לפקח על עבודת המשטרה התרשל בתפקידו. התנהלותה של המבקשת - יחידה עילית במשטרת ישראל... ראויה לא רק לגינוי, אלא לתגובה שתמחיש את חוסר סובלנותו של בית המשפט להתנהלות בריונית של המשטרה, ושימוש פסול בסמכויותיה כלפי חשוד (ללא קשר לחומרת העבירות המיוחסות לו)". אבנון מציין, כי הדיון העמיד את נציג המשטרה על סיכוייה הקלושים של הבקשה ועל האפשרות שהיא תחויב בהוצאות; הדיון הופסק פעמיים כדי לאפשר לו להתייעץ בממונים עליו, אך לשווא.
אבנון ממשיך ומתאר התנהלות פסולה של להב: "אם לא די בכל המתואר לעיל, בבוקר שלמחרת הדיון פנתה המבקשת ב'הודעת עידכון' וביקשה ליידע את בית המשפט בכך שהחשוד יצא את הארץ. המבקשת כרכה הודעה זו במעין נזיפה לבית המשפט (לא ניתן להבין זאת אחרת), על כך שחלפה פחות מיממה מתום הדיון ובית המשפט טרם נתן את החלטתו. בא-כוח החשוד בתגובה תהה, ובצדק, מכוח איזו עילה בדין פנתה המבקשת לבית המשפט לאחר שהסתיים הדיון, והבהיר (שמא למעלה מן הצורך), כי החשוד יצא את הארץ כחוק 'כי זה רצונו', וכי הוא עתיד לשוב בעוד כחודש (צורפו העתקי כרטיסי טיסה הלוך ושוב). פנייה זו של המבקשת נחזית כהמשך ישיר להתנהלותה הפסולה, כמהלך שנועד להשיג יתרון דיוני יש מאין, ויש שיראו בה ניסיון להטיל מורא על בית המשפט, שמא שגה כשהורה להשיב את הדרכון (כהוראת המחוקק) ובכך נפגמה החקירה".
אבנון חייב את להב בהוצאות של 5,000 שקל לשטיינהרט ובאותו סכום לטובת אוצר המדינה. את להב ייצג צחי טל, ואת שטיינהרט - עו"ד כרמל בתו.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
