נושה פעיל, המצליח להגדיל את הסכום הנכנס לקופת הפירוק או פשיטת הרגל, יהיה זכאי לגמול נוסף על חלקו בכלל פרעון החובות. כך קובע לראשונה (יום ג', 26.1.21) שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ.

מינץ מזכיר, כי השוויון בין הנושים הוא עקרון-על בהליכי חדלות הפרעון, ולפיו לנושים שווים יהיה מעמד שווה בעת פרעון החובות ואיש מהם אינו רשאי לפעול על דעת עצמו ולטובת עצמו. עם זאת, החוק קובע מקרים עקרון השוויון נסוג מפני מטרות ראויות אחרות בניהול ההליך, ומינץ מגיע למסקנה שניתן לעשות זאת רק כאשר נושה אחד מגדיל את היקף הקופה ממנה נהנים כל הנושים - כאשר די ברור שלא יעשה זאת אם לא ייצא נשכר.

מינץ מציין, כי ניצנים לגישה זו כבר ניתנו בפסיקת בית המשפט העליון, ומוציא בחוק חדלות הפרעון החדש מקור סמכות למימושה: הסעיף לפיו "בית המשפט מוסמך, כפוף להוראות לפי חוק זה, להחליט בכל שאלה שבמשפט או שבעובדה, המתעוררת בעניין הליכי חדלות פירעון שלפניו או אם מצא כי הכרעה בה נדרשת לשם ייעול ההליכים כאמור". לדעתו, "נראה כי מגמת המחוקק לא הייתה בפקודה ואינה כיום בחוק להצר את צעדיו של בית המשפט לחדלות פירעון בעשייתו השיפוטית המורכבת במציאת פתרונות מיטביים למכלול הסוגיות והקשיים המתעוררים בהליכי חדלות פירעון הנידונים לפניו. על כן הענקת גמול לנושה מעבר למנה המגיעה לו ברגיל על-פי סדר דין הנשייה הקבוע בדין, נראית כנכונה. מדובר בכלי נחוץ במסגרת 'ארגז הכלים' הנתון לבית המשפט במסגרת תפקידו".

מינץ מסביר: "הכלל הוא, שמרבית הנושים מפגינים אדישות כלפי הליך חדלות הפירעון. גישה זו מוּנעת לא פעם מייאוש; לא פעם מתוך אמונה שתועלת רבה לא תצמח להם ממילא מההליך; ולא פעם מתוך הסתמכות 'עיוורת' על בעל התפקיד שיפיק את התועלת המרבית מההליך. היוצא מהכלל הוא אותו נושה פעיל אשר חורג מהמוסכמה ומהשורה ומוכן להירתם ולהושיט לבעל התפקיד עזרה במציאת מקורות כספיים הסמויים מעיניו. אלא שמדרך הטבע הנושה הפעיל מבקש ששכרו יהיה לצדו של המאמץ. שאם לא כן, הוא יישר קו עם הנושים האחרים ויכנס עימם לתרדמת נשייתית עד לתום ההליך. באופן זה, איש לא יפיק תועלת. אדרבה, קופת הכינוס המיועדת לחלוקה לכל הנושים תספוג את תוצאות חוסר המעש. במצבים כאלו נכון לתגמל את הנושה היעיל".

לצד זאת, מציב מינץ מספר מגבלות למתן התגמול הנוסף: נושה מקצוע ורשות ציבורית לא יהיו זכאים לו; הנושה חייב לפעול כדין; עליו לקבל מראש את אישור בית המשפט לפעולותיו; שיעור הגמול צריך להיקבע מראש; התקנות לעניין שכרם של בעלי התפקיד יכולות לשמש מצפן לקביעת הגמול; ויש להביא בחשבון נתונים פרטניים כגון הסכום שהשיג, העבודה שהשקיע, מיהם הנושים האחרים ומה עשו הם.

עוד קובע מינץ, כי בעל התפקיד בהליכי חדלות הפרעון, יכול - במקרים המתאימים ובאישור בית המשפט - להעביר לבוררות את ההכרעה בתביעות חוב של נושים ובתביעות של חייב או חברה חדלי פרעון נגד צדדים שלישיים. ביקורת בית המשפט בנושאים אלו תיעשה לאחר מתן פסק הבוררות. ניתן להסמיך את הבורר לפסוק על דרך הפשרה ובלא נימוק, באישור מראש של בית המשפט.

הדברים נאמרו בהחלטתו של מינץ לפסול חלקית את פסק הבוררות של השופט בדימוס עדי זרנקין במסגרת הליכי חדלות הפרעון של חברת עבודות העפר חיים ומשה מנגד. זרנקין פסק לחברת ברן ייזום והשקעות גמול נוסף של 200,000 שקל תמורת פעילותה להגדלת הסכום שבקופת הפירוק, אך השופט רון סוקול ביטל חלק זה של הפסק. מינץ קיבל חלקית את ערעורה של ברן והורה לסוקול לדון שוב בשאלה מה יהיה התשלום שתקבל.

השופטים יצחק עמית ויעל וילנר הסכימו עם מינץ. את ברן ייצג עו"ד חובב ביטון, את המפרק ייצגו עוה"ד עדי בראונשטיין וגל בר-מוחה, ואת יתר הנושים - עוה"ד ליאור דגן, עידן אדלר-רייס וחיים זקס.