מת יורם שדה, בנו של יצחק שדה

יורם שדה, בנם של מייסד הפלמ"ח יצחק שדה ורעייתו השלישית מרגוט, נולד בשנת 1944 בקיבוץ נען. אמו מרגוט שדה לבית מאייר, ילידת גרמניה, הייתה צלמת. היא עלתה לארץ-ישראל ב-1936 והתיישבה בגבעת ברנר. ב-1942 התגייסה לצבא הבריטי ושירתה כנהגת אמבולנס במצרים ובמדבר המערבי. בתקופת שירותה בצבא הבריטי הכירה את בן זוגה לעתיד, יצחק שדה.

בתום מלחמת העצמאות העניקה המדינה לאלוף יצחק שדה מייסד הפלמ"ח בית נטוש ששימש בעבר קצינים בריטיים, ברחוב זיכרון קדושים 3 בגבעת עליה ביפו מול הים. בפברואר 1949 עברו יצחק שדה רעייתו מרגוט עם בנם יורם שהיה אז בן 5 להתגורר בבית. באוגוסט 1952 נפטר יצחק שדה .הוא הספיק להתגורר בבית זה שלוש שנים בלבד. יורם היה בן 8 כשאביו נפטר. כשנה לפני כן ב-1951 נפטרה אמו של יורם מרגוט ממחלת הסרטן והיא בת 41. יורם נותר ללא שני הוריו והוא בגיל ילדות. יורם המשיך להתגורר בבית בגבעת עליה ביפו כשאחותה של אמו תמר עוברת לגור בבית ומשמשת לו כאם.

מתנת יום הולדת ממשה דין: אקדח איטלקי

ב1957 נערכה ליורם שדה בביתו בגבעת עליה ביפו חגיגת בר מצוה מתוקשרת בהשתתפות הרמטכ"ל משה דיין, האלוף מאיר עמית, קציני צבא בכירים וותיקי הפלמ"ח בניהם ישראל גלילי. בעיתונות דאז דווח כי הרמטכ"ל משה דיין העניק לחתן הבר מצוה מתנה לא שגרתית: אקדח איטלקי מסוג פיסטולה ברטה עליו חרוטות באותיות מוזהבות "ליורם שדה בהגיעך למצוות רב אלוף משה דיין. ב-1962 התגייס יורם שדה לנח"ל יחד עם בני מחזורו.

ביוני 1969 פרסמה העיתונות דאז כי נעצרו 2 ערבים תושבי יפו כחשודים בפריצה לביתו של יורם ובגניבת שלושה אקדחים מעזבונו של האלוף יצחק שדה. שני אקדחים הם רכושו של יצחק שדה ואקדח אחד הוא מתנת הבר מצווה ליורם שנתן משה דיין. על-פי דיווח העיתונות, אחד החשודים כפר באשמה ואילו השני טען שאקדח אחד השליך לים.

יורם שדה עסק בתרגום ספרים וערך את ספריו וכתביו של אביו. בין השאר תירגם את הספר "סיפורי עצמה" של קרלוס קסטנדה. איתן דפני, חקלאי ומדריך טיולים, נכדו של יצחק שדה, בן אחותו של יורם איזה, מספר לי על יורם שדה: "יורם היה איש מאוד מיוחד. איש שיחה מעניין, איש מאוד רגוע, מאוד שקט. מעולם לא ראיתי איש רגוע כל כך בעל אורך רוח וסבלנות כמו יורם.

בית יצחק שדה בגבעת עליה ביפו

יורם התגורר בבית הוריו בגבעת העלייה ברחוב זיכרון קדושים ביפו מאז נמסר להוריו ב1949 ועד מותו. יורם ורעייתו העיתונאית והפובליציסטית זיוה יריב טיפחו את הבית ואת גינתו. בשלוש השנים בהם התגורר יצחק שדה בבית מ-1949 ועד מותו ב-1952 שימש מקום מפגש לקציני צה"ל בכירים, פוליטיקאים ואנשי תרבות ורוח. חדרו של יצחק שדה שומר ובו מיטתו, ספריו, אוסף כלי נשק, ומפות הקרבות שבהם השתתף במלחמת העצמאות. בית יורם שדה הפך יעד לביקורי מטיילים והוכרז כאתר מורשת על-ידי המועצה לשימור אתרים.

מחלוקת משפטית סביב גן הבית

לפני למעלה מ-30 שנה, התגלעה מחלוקת משפטית סביב הבעלות על הגן הצמוד לבית יורם שדה בגבעת העלייה ביפו. שכניו ופעילים סביבתיים טענו כי יורם שדה בנו של מיסד הפלמ"ח חסם -סגר את הגן המוביל מביתו ביפו אל מצוק הים. יורם טען שזהו גן זיכרון המהווה חלק מן הבית ואילו המדינה טענה שזהו שטח ציבורי המיועד לגינון לטובת הכלל. במשך שנים רבות התנהלה מחלוקת והתדיינות משפטית שזכתה לסיקור תקשורתי בולט סביב נושא הבעלות על גן הבית של יורם שדה. לא מכבר פסק שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, חיים טובי, בתום הליך שנמשך שנים רבות כי ליורם שדה, בנו של יצחק שדה, אין זכויות בגן שבין בית המשפחה לבין מצוק הים ביפו.

יורם הותיר אחריו את רעייתו העיתונאית זיוה יריב, בת ובן תמר ויאיר איש הייטק. הוא הובא למנוחות (7.3.21) בבית העלמין בגבעת ברנר.

אפרים סנה: "איש טוב וטהור ונפלא"

ד"ר אפרים סנה, ח"כ ושר לשעבר שהוא ויורם שדה גדלו ביחד מגיל ילדות והיו חברים בלב ובנפש נשא בהלוויתו של יורם דברים מרגשים לזכרו וכך אמר: "היום הבאנו למנוחות את חברי הטוב יורם שדה.

יורם, לא הספד אני קורא לך אלא קינה. היום, חלק מגופי, חלק מנשמתי, חלק מחיי, יורד אתך אל בור הקבר. אני מביט בציבור שנאסף, ואני רואה שאינני היחיד שמרגיש כך. אבל כל איש וסיפורו שלו איתך. שנינו ילידי הקיץ של 1944 וכמו במנהרת הזמן עוברים לנגדי חיי, ובכל כך הרבה תחנות אתה ואני ביחד.

זה התחיל בערב אחד בשנת 1949. האלוף יצחק שדה, במכונית האולדסמוביל, זו שהייתה של פאוזי קאוקגי, לוקח את אבא שלי ואותי לגבול יפו בת-ים, להראות לנו את ביתו החדש. במושב האחורי - שני הילדים יורם ואפרים. בבית הזה בילינו אחר כך שעות יפות רבות. "השניים האלה - צריכים להיות ביחד" אמר עלינו יצחק שדה לאבא שלי. וכך היה. גם בשעות קשות. כשמרגוט אימך נאבקה על חייה - היינו ביחד. קוטפים את תותי הבר שעל הקיר הצפוני בחצר, ומביאים לה, כי אמרו שהם בעלי סגולת מרפא.

ביום הולדתך השביעי ירה יצחק שדה שמונה כדורים מאקדחו המקסיקני כשקהל חבריך הילדים מביט בהערצה. את תמונתנו משחקים בתרמילים שנותרו הכנת לי כשכבר היינו אנשים בוגרים והיא תלויה עד היום בחדרי.

יום אחד אמר לי אבא: "היום תהיה עם יורם כל היום", זה היה היום בו הביא עם ישראל את יצחק שדה למנוחת עולם כאן בגבעת ברנר. והמשכנו להיות ביחד גם אחרי היום העצוב ההוא. ילדותנו ונעורינו המאושרים עברו על הצוק מעל הים. שחינו אל האי שמול ביתכם, ודמיינו שזו איזו יבשת רחוקה.

תמר, אחותה של מרגוט, גידלה אותך כבן ודאגה ששנינו נרבה להיפגש. גם ממנה נפרדת בטרם עת, ושוב היינו יחד, בפרוזדור של איכילוב כשתמר נאבקת לשווא על חייה. בטירונות הנח"ל היינו ביחד ונסעתי בטרמפים לקיבוץ אילות כדי לבקר אותך. הצהבת פלטה אותך מגדוד 50 אבל התעקשת לעשות קורס צניחה כדי להגיע במילואים לגדוד 28 פלוגה גימל, יחד עם פרויקה מלץ.

בעיצומה של מלחמת ההתשה ניהלת עם אבא שלי ויכוח מעל דפי עיתון הארץ. האמנת בשלום והיית בטוח שגם נאצר חושב כמוך. הוויכוח בין מפקד ההגנה לבין בנו של מפקד הפלמ"ח לא פגם כהוא זה בחברות שלנו, ולא באהבת אב לבן שאבא שלי רחש לך. ואז באה הפגישה הדרמאטית מכולן, במלחמת יום הכיפורים, ממערב לתעלה, איפה שהוא בין אזור הצליחה לסרפאום, נפגשנו על תלולית עפר, ברקע האדימה השקיעה וצפינו בקרב אוויר בין פנטומים שלנו לבין מיגים מצריים. הרבה חברים הספקנו לאבד עד אז, והיינו מאושרים על מזלנו הטוב שנשארנו בחיים ושנפגשנו. איזו דראמה, איזו סמליות הייתה בפגישה הבלתי נשכחת ההיא.

בינתיים, הקמנו שנינו בית. אפילו היית העד שלנו ברבנות. מאוד שמחתי שאחרי כל השנים שהיית לבד יש לך בית משלך עם אישה אוהבת ודואגת וילדים נהדרים. הספקת לתרגם עשרות ספרים וגם אם נפגשנו פחות הקשר המיוחד בינינו נשמר. הייתה לנו שפה שלנו, עם קודים מיוחדים שזר לא יבין. היו לנו דמויות פרי דמיוננו כמו קאראבאס מומו, משד הערבי ואדולף צוצולאגר. דיברנו בשפה הזאת כל השנים.

שלוש תכונות היו לך: טוב לב תמימות ועקשנות. וכאשר הצירוף של תמימות ועקשנות מתנגש ברוע ובאטימות של המערכות, המשפטית, העירונית, הממשלתית, התוצאה עלולה להיות מפח נפש קשה והרסני. אבל - לא אתה יורם. לא הפכת לציני או למר נפש. הגבת בהומור המושחז שלך, כמו בשם שנתת לספרך על מאבקך המשפטי - "התחתונים". המשכת להיות תמים ומאמין. היסוד הטוב והטהור שבך היה כיהלום, קשיח ובלתי שביר.

אבא שלך ואבא שלי, שהיו כל כך קרובים זה לזה, אחים לנשק וידידי נפש, מתו באותו גיל מסרטן הלבלב, בהפרש 19 שנה. הגורל הזה רודף גם אותנו. יורם, היית לי האח שמעולם לא היה לי. היית איש טוב וטהור ונפלא. כל כך אהבתי אותך כל כך עצוב העולם בלעדיך".