סוסו של חוסיין בשירות האיום האירני

כאמור, ה"זולז'אנא" לא הכניס לווין למסלול סביב כדור-הארץ, והידיעות אומרות שהוא הגיע לגובה של 320 ק"מ. ייתכן שהיה פה כישלון להכניס לווין למסלול, אך סביר יותר להניח ששיגור ראשון זה לא נועד לקפיצה הנחשונית ורבת הסיכונים של ניסיון להכניס לווין למסלול, אלא נועד לבדוק את מערכותיו כדי לוודא את תהליך השיגור ואת ביצועיו של הכלי החדש. סרט הווידאו שהפיצו האירנים מראה את משגר הלווינים מעט לפני המראתו כשהוא ניצב על משטח השיגור, בעוד מגדל השירות כבר מורכן הצידה. בפס הקול נשמע קריין נלהב המקריא פסוקים שונים שבהם נזכר שמו של אללה, וספירה לאחור מעשר עד אפס.

באופן מוזר למדי, ברגע האפס לא קורה שום דבר, אך הקריין איננו מתבלבל ועובר מספירה לאחור לספירה קדימה. כשהוא מגיע ל"עשר", הטיל ניצת וממריא מעלה. האם הדבר מעיד על תקלה כלשהי? קשה לומר. ייתכן שהצתת השלב הראשון של משגר הלווינים תוכננה מראש לפלוס עשר שניות, מסיבות לא ברורות. בכל אופן, המשגר נראה מבצע המראה תקינה וטיפוס למסלול שהולך ומשתפע, כמקובל בשיגורים מסוג זה. לאחר כ-60 שניות, התמונה מתפוגגת וסרט הווידאו מסתיים.

אין עדות בסרט לכך שבוצעה הפרדה של השלב השני מהראשון או שהשלב השני הוצת. הדבר מרמז על כך שהשלב השני לא פעל בשיגור זה, אם מחמת תקלה ואם על-פי תכנון מראש, שאם לא כן - היו האירנים מקפידים להראות את הפרדת השלבים ואת הצתת השלב השני, כפי שהם נוהגים בדרך כלל. עוד דברים שבולטים בהעדרם הם שידורים ממצלמות המותקנות על משגר הלווינים עצמו. הרושם הוא שהאירנים הקדישו את כל המאמץ לעמוד ביעד של שיגור ב-2 בפברואר, ושיגרו אותו כפי שהוא היה מוכן לקראת תאריך זה. לא מן הנמנע שרק השלב הראשון היה חי, ואילו השלבים הבאים היו דמיים בלתי פעילים, תוך ויתור על יעדים משניים כמו התקנת מצלמות על משגר הלווינים.

ה"זולז'אנא" הוא משגר לווינים תלת-שלבי: שני שלבים ראשונים המבוססים על מנועי דלק מוצק וכמעט זהים זה לזה, ושלב שלישי נוזלי הלקוח כנראה ממשגר הלווינים הראשון של אירן, ה"סאפיר". מנועי השלב הראשון והשני של הטיל, בקוטר של מטר וחצי, הם מנועי הדלק המוצק הגדולים ביותר שנחשפו עד כה על-ידי אירן, וכוללים כנראה כ-20 טון חומר הודף מוצק כל אחד.

ל"זולז'אנא" יש חזות מוזרה משהו, עקב "תפיחה" בחיבור שבין השלב הראשון לשני. מקור ה"תפיחה" המוזרה היא העובדה המעניינת שה"זולז'אנא" עושה שימוש בטכנולוגיה מיושנת למדי לצורך ניהוג הטיל, במקום טכנולוגיית הניהוג המודרנית והמתקדמת שהציגו לא מכבר משמרות המהפכה במנוע רקטי חדש בשם "סלמאן", שהוא כנראה פרי פיתוח פרויקט הטילים הסודי של המשמרות עצמם. גם העובדה שמנועי ה"זולז'אנא" מיוצרים מפלדה, במקום מחומרים מרוכבים קלים וחזקים בהרבה כמו ה"סלמאן" תמוהה למדי.

השימוש בטכנולוגיות המיושנות הללו יכול אולי להסביר את הביצועים הנמוכים שלו: לפי מה שהוצג על-ידי סוכנות החלל האירנית, משגר הלווינים החדש שוקל 52 טון בהמראה, אך יכול להכניס למסלול לוויני נמוך רק במשקל 200 ק"ג, פחות מחצי ממה שניתן היה לצפות ממשגר לווינים בגודל הזה.

העובדה שמשגר הלווינים החדש ביותר אינו עושה שימוש בטכנולוגיות החדשות ביותר שבידי אירן, תמוהה למדי. המקובל בהנדסת חלל הוא לבסס את משגרי הלווינים על הטכנולוגיות המודרניות ביותר על-מנת לסחוט מהם כל טיפה נוספת של ביצועים. ניתן אולי להסביר זאת בממדים הגדולים שלו. מנוע ה"סלמאן", בו הוצגו הטכנולוגיות החדשות ביותר של אירן, קטן בהרבה ממנועי הענק החדשים של ה"זולז'אנא". ייתכן שהמהנדסים האירניים עדיין לא הספיקו להתאים בין הטכנולוגיות לממדים.

אפשרות אחרת היא שמשמרות המהפכה לא אפשרו לסוכנות החלל להשתמש בטכנולוגיות המודרניות שברשותם. למשמרות יש תוכנית חלל מתחרה משלהם, שנחשפה באפריל 2020 עם שיגור הלווין הצבאי הראשון של אירן. לא מן הנמנע שהמשמרות רואים בטכנולוגיות הללו רכוש קנייני שלהם, שאינו זמין לתוכנית החלל האזרחית.

עצם הופעתו הפומבית של ה"זולז'אנא" מסמנת שינוי במדיניות הזהירה עד כה של אירן, שלא לחשוף כל יכולת טילית שיכולה לאיים על אירופה. משגר הלווינים הגדול הקודם, "סימורג", אינו מתאים לשמש כבסיס לטיל בליסטי לטווח ביניים או לטיל בליסטי בין-יבשתי, משום שהוא מבוסס על טכנולוגיות סבוכות למדי של דלקים נוזליים, ועקב שיטת השיגור שלו המחייבת הכנות ממושכות במתקן שיגור נייח.

ה"זולז'אנא" שונה בכך מאוד מקודמו: טיל בליסטי שיבוסס על שני מנועי הדלק המוצק שלו, יוכל כנראה לשגר מטען של 500 ק"ג (לאמר, ראש חץ גרעיני) לטווח אפשרי של 4,000 ק"מ שיכול לכסות את כל אירופה. זהו טיל שיהיה מוכן בכל רגע לשיגור ושניתן להשרדה בפני התקפת מנע. יתרה מכך: לפי הודעתו של שר ההגנה האירני, ניתן יהיה בעתיד לשגר אותו ממשגר נייד, יכולת שמתאימה יותר לטיל בליסטי צבאי מאשר למשגר לווינים אזרחי.

הרושם הוא שההנהגה האירנית "מותחת" את סיפור הכיסוי של תוכנית החלל האזרחית בד-בבד עם "מתיחת" החריגות שלה מהסכם הגרעין, על-מנת לאסוף קלפי מיקוח לצורך מו"מ עם ארה"ב על חזרה להסכם הגרעין. בשלב הנוכחי החריגות של אירן מהסכם הגרעין הן הפיכות, וניתן לבטלן בקלות יחסית תמורת הסרת העיצומים שהטיל ממשל טראמפ. בדומה, החריגה שמגולמת ב"זולז'אנא" מהמגבלה העצמית של 2,000 ק"מ שאירן הכריזה עליה, יכולה להיות גם היא הפיכה כוויתור סמוי במסגרת המו"מ כדי להפיג את החששות של מדינות אירופה.

סוכנות החלל האירנית ניצלה את "יום טכנולוגיות החלל' כדי להציג את עתיד תוכנית החלל שלה – עתיד מפואר למדי, אם תוכניותיה יתגשמו. נזכיר שה"זולז'אנא" הוא הדור השלישי של משגרי הלוויניים שלה. קדמו לו ה"סאפיר" (שהצליח לשגר עד כה ארבעה לווינים) וה"סימורג" (שלא הצליח לשגר עד כה אף לווין). הבא בתור יהיה ה"סאחריר", משגר לווינים ענק בעל שלושה שלבים של דלק מוצק ומשקל כולל משוער של 160 טון, שיוכל להכניס לווינים במשקל של 700 ק"ג למסלול בגובה 1,000 ק"מ.

משגר ענק זה יחוויר לעומת הבא אחריו: ה"סורוס 1", מפלצת ענק במשקל המראה של 700 טון. גם הוא יהיה כאין וכאפס לעומת המשגר האולטימטיבי: ה"סורוס 2", שמשקלו יהיה כ-1,300 טון, משקל שיעמיד אותו בשורה אחת אם משגר הלווינים הגדול ביותר שקיים היום בעולם, הפאלקון הכבד של חברת SpaceX של אלון מאסק. ה"סורוס 2" יהיה מסוגל, כך נאמר, לשגר לוויני תקשורת כבדים למסלול גאוסטציונרי בגובה של 36,000 ק"מ מעל פני כדור-הארץ. סוכנות החלל לא מסרה לוחות זמנית לביצוע התוכנית הגרנדיוזית הזו, אך סביר להניח ששני האחרונים לא ייראו על-כני השיגור באירן בעתיד הקרוב, או אפילו בעתיד הרחוק יותר.

לא כך המצב לגבי משגר הלווינים הבא, ה"סאחריר". מהתרשים של משגר זה שהוצג בטלוויזיה האירנית ניתן להסיק שקוטרו הוא שני מטרים. אחת התמונות האחרונות של חסן מוגדאם, אבי תוכנית הטילים והחלל של אירן, לפני מותו בתאונת עבודה, מראה אותו משוחח עם קבוצת עוזרים, כשברקע מונח מנוע דלק מוצק בקוטר של 2 מטרים.
האם יש כאן מקריות? לא בהכרח. מוגדאם נהרג בהתפוצצות ענק שאירעה כנראה במהלך יציקת החומר ההודף לתוך מנוע דלק מוצק רב-ממדים. כיום ידוע שפיתוח מנוע זה היה חלק מתוכנית סודית של משמרות המהפכה, לפיתוח משגר לווינים בדלק מוצק בשם "גאעם" בקוטר של שני מטרים. ייתכן שסוכנות החלל מתכננת להשתמש במנועי "גאעם" למשגר ה"סאחריר" – בהנחה שמשמרות המהפכה יאפשרו זאת.

מכל מקום, מנועיו של ה"סאחריר" יכולים להוות בסיס מצוין לטיל בליסטי בין-יבשתי בעל מנועי דלק מוצק המוכנים לשיגור בכל עת. תוכנית החלל של אירן ממלאת בין השאר תפקיד של סיפור כיסוי להשגת טכנולוגיות, וידע שיאפשרו לאירן לבנות טילים בליסטיים בטווחים שמעבר למגבלה העצמית של 2,000 ק"מ.

השיגור של ה"זולז'אנא" וחשיפת התוכניות השאפתניות לעתיד נתנו הצצה מוגבלת, אך משמעותית, למפת הדרכים האירנית להשגת היכולת לאיים על אירופה וארה"ב בטילים בין-יבשתיים. שלא כחבריהם הצפון-קוריאנים, שנוהגים להציג לראווה טילים בליסטיים בין-יבשתיים מפלצתיים במצעדים ליליים ראוותניים, המנהיגים המתוחכמים יותר של אירן נוקטים איפוק ואינם חושפים את קלפיהם. במקום זאת, הם מאפשרים לעולם הצצה חטופה ביכולות ההולכות ונבנות שלהם להגיע לעוצמה האסטרטגית של מעצמת-על, אם וכאשר הם יחליטו שהגיעה השעה לכך.