חלק ניכר מן הפעולות הממשלתיות להורדת מחירי המזון, באמצעות טיפול בריכוזיות בענף, נכשלות ואף גורמות להתייקרויות נוספות ולסרבול - קובע (יום ג', 18.5.21)
מבקר המדינה,
מתניהו אנגלמן.
ב-2017 המחירים בישראל בקטגוריית מזון ומשקאות שאינם אלכוהוליים, במונחי כוח קנייה, היו גבוהים ב-37% יחסית למדינות
OECD וב-51% יחסית למדינות
האיחוד האירופי. המשק בישראל מתאפיין בריכוזיות על-ענפית גבוהה מאשר בשווקים אחרים.
בביקורת נמצא, כי קיימת ריכוזיות גבוהה של ספקי מזון בקטגוריות מסוימות בענף המזון, כאשר עשרת הספקים הגדולים מחזיקים יחד ב-54% מענף המזון ותחום מוצרי הצריכה. לארבעה מהם יש נוכחות שוק משמעותית (מעל 10% כל אחד) בכמה קטגוריות בענף המזון (כמו בשר, חלב ודגים). רשות התחרות בחנה בחלק מקטגוריות אלו את השפעתה של ריכוזיות זו על רמת התחרות ועל יוקר המחיה. עם זאת, יותר מ-20 שנה לא הכריזה רשות התחרות על בעל מונופולין בשוק המזון.
ב-2019 היו 810 חנויות גדולות, מתוכן 194 חנויות גדולות בעלות שיעור מחושב (נתח השוק שיש לקמעונאי גדול בקבוצת התחרות) של יותר מ-30%, ומתוכן 53 בעלות שיעור מחושב מעל 50%. רשות התחרות לא בחנה את השפעתו של החוק על הריכוזיות הגאוגרפית ועל מחירי המצרכים באזורים אלו. בנוסף, הרשות להגנת הצרכן מבצעת רק בדיקה או שתיים בשנה לכל קמעונאי גדול; היקף בדיקות כזה אינו מאפשר בקרה יעילה על אמינות המידע שהקמעונאים מפרסמים.
שש שנים מיום כניסתו לתוקף של החוק לקידום התחרות בענף המזון, לא בחנו רשות התחרות והרשות להגנת הצרכן את השפעתו הכוללת של החוק על הגברת התחרות בענף המזון ובתחום מוצרי הצריכה ועל השינויים במחירי המצרכים, ולא בחנו דרכים נוספות לקידום מטרות החוק. ב-2020, במהלך הביקורת של משרד מבקר המדינה, פרסמה רשות התחרות שני מחקרים הבוחנים את השפעתו של חוק המזון במספר מצומצם של נושאים מתוך אלו שבהם דן החוק.
הפחתות מכסים ופתיחת מכסות פטורות ממכס בשנים 2020-2016 לרוב לא התגלגלו לצרכן. למשל: פתיחת מכסה פטורה ממכס לצימוקים במאי 2018 הביאה לירידה של 2.2% בלבד במחירם. בנוסף, חלק ניכר מהיבואנים המשמעותיים שזכו במכסות הם גם יצרנים מקומיים גדולים או קמעונאים. ועדת המכסות של משרד הכלכלה הקצתה ל-40% מהיבואנים שלא ניצלו את שיעור המכסה המזערי בשנה מסוימת, מכסות ייבוא בשנה העוקבת. בשנים אלו נפתחו מכסות ל-183 מוצרים, אך מחיריהם של שבעה בלבד ירדו.
הטיפול של משרד החקלאות בבקשת ייבוא צמחי נמשך שנתיים בממוצע, ובחלק ניכר מהמקרים - אף כארבע שנים. העיכוב הממושך בהשלמת הליך הערכת הסיכונים גורם בפועל לחסימת ייבוא של פירות חדשים ושל פירות מוכרים ממדינות חדשות. ייבוא ממספר מצומצם של מדינות עלול לגרום להיעדר תחרות שיוביל להתייקרות הפירות. למשל, מחיר האננס בישראל גבוה פי שישה ממחירו בחו"ל.
הליך הפיקוח של שירות המזון הארצי במשרד הבריאות על ייבוא מזון רגיש, מסורבל וארוך. עלויות הנטל הרגולטורי אף זינקו בעקבות "רפורמת הקורנפלקס" ב-55,000 שקל לשנה ליבואן בינוני, ותהליך הפיקוח על ייבוא מזון רגיל התארך מ-55-45 יום לפני הרפורמה ל-125-115 יום אחריה.
מבקר המדינה ממליץ לרשות התחרות להשתמש בכלים שהעניק לה המחוקק לשם הסרת חסמים לקידום התחרות בענף המזון והורדת יוקר המחיה, כמו הכרזה על מונופולין וקבוצת ריכוז ומתן הוראות במקרים מתאימים, כדי לרסן את כוחם. בנוסף, על הרשות להמשיך לפעול לקידום ייבוא מקביל, לבחון חלופות ולגבש אמצעים מתאימים לפעולה מול היבואנים הישירים. על משרדי הכלכלה והאוצר לבדוק מפעם לפעם שהפעולות שעשו לצורך הורדת יוקר המחיה משיגות את מטרתן, ולבחון דרכים שבאמצעותן תתגלגל הפחתת המכסים לצרכנים.
