ליקויים רבים בתחום הניתוחים בבתי החולים הציבוריים שנמצאו בדוח
מבקר המדינה בשנת 2017 לא תוקנו - מלמדת ביקורת המעקב שמפרסם (יום ג', 18.5.21) מבקר המדינה,
מתניהו אנגלמן.
בדוח הקודם נמצא, כי למשרד הבריאות אין מידע מלא ואמין על הניצולת והתפוקות של חדרי הניתוח, והדבר פוגע ביכולתו למלא את תפקידו כגורם המפקח. אמירתו המרכזית של המשרד בתשובתו לדוח הקודם הייתה, שהוא יקים ועדה רב-תחומית שתמפה את ניהול התהליכים והתפעול של חדרי ניתוח, תגבש נהלים וסטנדרטים ותקבע תורת הפעלה סדורה. בביקורת המעקב עלה, כי משרד הבריאות הקים ועדה כזו רק לקראת סיום הביקורת הנוכחית, בספטמבר 2020.
בדוח הקודם בבתי החולים שנבדקו - וולפסון, נהריה ובילינסון - עלה, כי מידת היעילות של הקצאת חדרי הניתוח למחלקות, התכנון בפועל של הניתוחים וניטור הביצוע של הניתוחים לעומת התכנון, לקו בחסר, הן בשל העדר מערכת תומכת תהליך (בחלק מהם פעולות אלו מתבצעות באופן ידני) והן בשל העדר מדיניות של משרד הבריאות לאופן ההקצאה, לתכנון ולניצולת חדרי הניתוח. בביקורת המעקב עלה, כי משרד הבריאות לא הטמיע מערכת ייעודית בבתי החולים; באלו שנבדקו לא חל שינוי בשיטת שיבוץ הניתוחים ובאופן הפיקוח על המחלקות לצורך מיצוי מלוא הפוטנציאל הקיים.
בדוח הקודם עלה, כי בתי החולים הממשלתיים הגדולים ובתי החולים הגדולים של שירותי בריאות כללית, המונים יותר מ-600 מיטות, מפעילים אחר-הצהריים חדרי ניתוח רבים, ואילו בתי החולים הקטנים מפעילים רק מעט מהם. בביקורת המעקב עלה, כי בבתי החולים הממשלתיים הקטנים פועלים בשעות אלו רק 50%-17% מחדרי הניתוח. בבתי החולים של הכללית עיקר הפעילות בשעות אחר-הצהריים היא דחופה, וחדרי הניתוח כמעט אינם מופעלים בהם.
בדוח הקודם עלה, שהמשרד לא קבע תורה סדורה על פיה ינהלו כלל בתי החולים את תהליך קביעת התור לניתוח; זמני ההמתנה לא היו בני השוואה ולא היה ניתן לשקף מידע זה לציבור. בביקורת המעקב עלה שהמשרד עדיין לא קבע תורה סדורה ולא הטמיע מערכת או קבע מתודולוגיה אחידה למדידת התורים. עם זאת, משרד הבריאות החליט בשנת 2019 להעניק תמיכה לבתי החולים הכלליים שיפרסמו באתרי המרשתת שלהם את זמני ההמתנה ל-23 ניתוחים שכיחים, נכון לינואר 2020. עוד נמצא, כי המשרד לא קבע את שיטת המדידה ולכן הנתונים אינם ניתנים להשוואה ואינם מאפשרים הסקת מסקנה חד-משמעית בנוגע לזמני ההמתנה, ואך קיימת שונות בבתי החולים עצמם.
בדוח הקודם צוין שהכללית קבעה יעד של עד 30% למדד של "ממתינים ללא תור" - כלומר מטופלים הממתינים לניתוח יותר משנה - אולם השיעור בבתי החולים שלה היה גבוה מזה. בביקורת המעקב עלה שיעד הכללית נותר 30%, אולם שיעור הממתינים ללא תור בכל בתי החולים שלה, במאי 2020, היה כמעט כפול - 53%.
בדוח הקודם עלה, כי בשנת 2010 שיעור הרופאים המרדימים היה 0.078 ל-1,000 נפש. ב-2011 נקבע להקצות 27.5 תקנים של רופאים מרדימים לבתי החולים, אך משרדי הבריאות והאוצר לא הקצו תוספת זו. תקינת המרדימים נקבעה על בסיס מפתח תקינה שחדל להיות רלוונטי עם השנים; תקינת אחיות חדר ניתוח מיושנת וכוללת מגוון מקצועות סיעוד; קיים מחסור בסניטרים. בביקורת המעקב עלה, כי מאז ההסכם עימן משנת 1996 ועד אמצע שנת 2020, תקינת אחיות חדר הניתוח לא עודכנה. שיעור הרופאים המרדימים בישראל נמוך ממדינות מפותחות רבות אחרות.
בדוח הקודם נמסר, כי משרדי הבריאות והאוצר סיכמו שיש לתקצב תוכנית לקיצור תורים, האמורה גם להביא להקטנת ההוצאה הפרטית לבריאות והקטנת הפרמיות שהציבור משלם עבור שירותי הבריאות הנוספים (שב"ן). בביקורת המעקב עלה, כי התוכנית אושרה, תוקצבה והחלה לפעול, ואכן הביאה לירידה בהוצאה הפרטית ובתשלומי הפרמיות. עם זאת, רבים מהניתוחים שהיו אמורים להתבצע בבתי החולים הממשלתיים והציבוריים, הוסטו לבתי חולים פרטיים.
