שימוש לרעה בהליכי משפט בידי בעלי גלובוס מקס

מושאל שטראוס והשי סייף, שהיו מבעלי רשת בתי הקולנוע גלובוס מקס, ניצלו לרעה הליכי משפט כאשר ניסו למנוע הגשת תביעה נגדם בידי מפרקי הרשת. כך קובע (יום ה', 13.5.21) שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג, בפסק דין בו הוא גם מציב כללים ליישום הצעדים בהם יכול בית המשפט להגיב על התנהגות כזאת.

בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט עודד שחם) קיבל את בקשת המפרקים - עוה"ד גיל אורן ואלונה באומגרטן ורו"ח בועז ברזילי - להגיש תביעה נגד בעליה ומנהליה של הרשת, בטענה להתרשלות שהביאה לקריסתה. התביעה היא נגד שטראוס וסייף שהיו דירקטורים בחברה; בנט קפלן שהיה המנכ"ל ויצחק תורג'מן שהיה יו"ר משותף. שתי חברות שבשליטת שטראוס וסייף התנגדו להגשת התביעה וביקשו להורות למפרקים לחקור רק את אחריותם הנטענת של קפלן ותורג'מן. שחם דחה את הבקשה וסולברג דחה את הערעור.

לגבי התביעה נגד נושאי המשרה אומר סולברג, כי מאחר שהיא כבר הוגשה - הרי שמדובר במעשה עשוי. ממילא, הוא ממשיך, התייתרה הבקשה לחקור רק את קפלן ותורג'מן - שכן קיים השתק בדמות התביעה הקיימת. מעבר לכך, אומר סולברג, בית המשפט כמעט ואינו מתערב בשיקול הדעת של המפרק; ערכאת הערעור כמעט ולא תתערב בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית; ספק אם לחברות בתור נושות של הרשת יש מעמד מול המפרק; ואין להטיל עלויות נוספות על קופת הפירוק "על גבם השחוח של הנושים" שבמקרים רבים יקבלו רק חלק מכספם, אם בכלל; החברות מצויות בניגוד עניינים חריף משום שכאמור הן נמצאות בשליטתם של שניים מן הנתבעים.

העיקר הוא, אומר סולברג, שבקשה זו מהווה מקרה מובהק של שימוש לרעה בהליכי משפט, אשר היחס אליו הוחמר בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות. "בעל דין המנהל הליך משפטי, שמטרותיו לגיטימיות, יכול להשתמש בזכויותיו הדיוניות שלא בתום לב, ועדיין לא יעלה הדבר כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. עם זאת, ישנם מקרים בעלי חומרה יתרה, שבהם עצם קיומו של ההליך המשפטי כולו - או של בקשה מסוימת המוגשת בגדרו - לא נועדו להגשמת המטרה הלגיטימית שעליה מצהיר בעל הדין, ומשמשים אך כ'חרב', שנועדה לקדם אינטרסים אחרים של אותו בעל דין או צדדים קשורים לו. למקרים מעין אלו, התייחס מחוקק-המשנה בחומרה יתרה, משום שהם חותרים תחת תכליתו הבסיסית של ההליך השיפוטי. דווקא הליך זה, המשמש מכשיר לעשיית צדק, הופך לכלי שרת בידי גורמים אינטרסנטיים, אשר באמצעותו מונעים את הצדק מלבוא.

"...בעניין דנן, לפנינו 'הודאת בעל דין', החושפת את מטרתן האמיתית של המבקשות, בבקשתן ובהתנגדותן. כך, את ההתנגדות להגשת תביעת הרשלנות, נימקו המבקשות, בין היתר, בכך ש'טיוטת כתב התביעה בנוסחה הנוכחי עושה עוול לחלק מהנתבעים המבוקשים". עינינו הרואות, כי המבקשות עצמן כשלו בלשונן, נקשו בשינונן, וחשפו את המניע העומד מאחורי הגשת ההתנגדות לבית המשפט המחוזי. המבקשות אומנם התנגדו לתביעה נגד נושאי המשרה בכובען כ'נושות מודאגות', המעוניינות להגדיל את קופת הפירוק ולהשיא את רווחיה, אך לאמיתו של דבר דאגתן של החברות נתונה בעיקר לכיסם של בעלי השליטה בהן. לשם כך - כל האמצעים כשרים; גם פעולות אשר עשויות לפגוע בקופת הפירוק, ואף במבקשות עצמן - בכובען כנושים. לא טובת קופת הפירוק והנושים עומדת לנגד עיני המבקשות, כי אם חילוץ בעלי השליטה, שהם 'חלק מהנתבעים המבוקשים', מאימת התביעה המתרגשת ובאה עליהן.

"המבקשות ניצלו את פתחון הפה שניתן להן, בכובען כ'נושות', והשתמשו בו כדי לקדם את האינטרסים של בעלי השליטה בהן, בכובעם כ'נושאי משרה', בניגוד לכל יתר נושאי המשרה, אשר טענותיהם נדחו על הסף, ולא נשמעו כלל... אם כן, בעוד שקפלן ותורג'מן נאלצים להמתין לתביעת המפרקים, עשו המשיבים 5-4 [שטראוס וסייף] שימוש בכוח השליטה שלהם במבקשות, ובדרך זו העלו את כל טענותיהם כבר בשלב מקדמי זה, עוד קודם להגשת תביעת הרשלנות נגדם. אין מנוס מלקבוע, כי התנהלות זו, עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט, וניצול לא הוגן של יתרון דיוני".

סולברג מתייחס גם לסוגיה העקרונית: "אין לכחד, חלק גדול מהתמריץ לשימוש לרעה בהליכי משפט, נובע מסלחנות יתר של המערכת המשפטית, שאינה גובה מחיר הולם עבור ניסיונות פסולים מעין אלו. נוכח גישה מקלה זו, בעל דין הפועל באופן רציונלי, ועורך 'ניתוח כלכלי' בסיסי, מגיע למסקנה שהנזק שעתיד להיגרם לו, אם בכלל, משימוש לרעה בהליכי המשפט, קטן בהרבה מן התועלת שהוא עשוי להפיק מכך.

"...נראה כי מחוקק-המשנה היה ער למצב הקיים, וביקש 'להפוך את המשוואה'. מעתה ואילך, יידע כל בעל דין, כי אם יעשה שימוש לרעה בהליכי משפט, ייצא מההליך וידיו על ראשו. מחיקת כתב הטענות; הטלת הוצאות על הצד הגבוה לטובתו של הצד השני; והטלת הוצאות בשיעור משמעותי לטובת אוצר המדינה, כל אלה יובילו לכך ש'ניתוח כלכלי' שיתבצע אקס-אנטה, יצביע על חוסר הכדאיות הכלכלית הטמונה בשימוש לרעה בהליכי המשפט. כך נוכל לעמוד על המשמר, ולוודא כי בפעולתנו כשופטים אנו מקדמים עשיית צדק, ומוֹנעים ניצול של מערכת המשפט, על-ידי בעלי אינטרסים זרים, אשר עלולים להסיג את הצדק לאחור".

לסיום קובע סולברג: "המבקשות, יחד עם המשיבים 5-4, פעלו בהליך זה, ועוד קודם לכן בבית המשפט המחוזי, בניגוד עניינים בולט, אף עשו שימוש לרעה בהליכי משפט. יש לכך מחיר; והוא יקר". החברות ובעליהן חויבו בתשלום הוצאות בסכום כולל של 75,000 שקל, מתוכם 30,000 שקל לטובת אוצר המדינה.

השופטים יצחק עמית ודוד מינץ הסכימו עם סולברג. את החברות ייצגו עוה"ד שמוליק קסוטו, יובל קפלן וספיר שמחי; את המפרקים ייצגו עוה"ד בנימין חורף, יובל ברגיל ואיתי גוטל; את שטראוס וסייף ייצגו עוה"ד דרור ארד-איילון ויובל נחמני; ואת הכנ"ר - עו"ד רועי נירון.