"האחריות הלאומית מחייבת לשלם מחיר כדי למנוע נזקים בהמשך"

יו"ר הציונות הדתית ח"כ בצלאל סמוטריץ' משיב בפוסט על השאלה - האם בדיעבד עדיף היה להקים ממשלת ימין שתישען על רע"ם, במקום ממשלת השמאל שקמה וממילא נשענת עליהם. לדבריו, ",השאלה הזו נשענת על הנחות יסוד עובדתיות שגויות, ולהבנתי גם משקפת מבט קצר טווח של כאן ועכשיו ומתעלמת מההשלכות והנזקים ארוכי הטווח שהיו נגרמים לו חלילה הינו עושים זאת. האחריות הלאומית מחייבת לפעמים לשלם מחיר בטוח המיידי כדי למנוע נזקים גדולים יותר בהמשך".

"צריך להבין", כותב סמוטריץ', ומוסיף: "אין באמת הבדל בין הימנעות לתמיכה. זה סוג של ישראבלוף. מרגע שהממשלה תלויה לשם קיומה בתומכי טרור היא נשענת עליהם, חייבת אותם בכל רגע נתון, ונתונה לסחיטתם באופן קבוע על חשבון האינטרסים החשובים של המדינה. זה כמו שולחן שיש לו ארבע רגליים ואם נוטלים ממנו רגל אחת הוא מתנדנד ונופל. בשיטה הדמוקרטית שלנו ממשלה לא יכולה לתפקד לאורך זמן בלי שיש לה 61 אצבעות. היא לא יכולה להעביר תקציב, וכך גם לא חקיקה חשובה אחרת".

"בנוסף, בכל הנזקים ארוכי הטווח שמחוללת הפיכתם של תומכי הטרור לשותף לגיטימי, ושעליהם עמדתי בהרחבה רבה בעבר, אין הבדל בין הימנעות כביכול לתמיכה אקטיבית. הלגיטימציה היא אותה לגיטימציה וההשלכות אותן השלכות. מדובר בסמנטיקה בלבד".

הטענה לפיה קצת אחר כך גדעון סער או מי מאנשיו היו מצטרפים ומייתרים את ההישענות על רע"ם משוללת יסוד. סער היה נשאר באופוזיציה, תוקף את הימין (בצדק!) על מכירת ערכיו לתומכי טרור לשם שרידות אישית, וממתין לנפילה המהירה של הממשלה הבלתי אפשרית הזו שלא הייתה מאריכה ימים. הדרך היחידה לצירופו של סער לממשלת ימין על מלא הייתה בכדי להימנע מבחירות שבהן הוא עשוי היה שלא לעבור את אחוז החסימה. בברירה בין אופוזיציה לישיבה תחת נתניהו סער ושותפיו היו בוחרים בחלופה הראשונה. רק אל מול חלופה של בחירות עמדתם הייתה משתנה.

תאונה קשה והרסנית - אבל חד-פעמית

עוד כותב סמוטריץ': "יש הבדל גדול מאוד בין אם הימין עושה את הטעות הזו ומלבין את תומכי הטרור לבין אם השמאל עושה זאת. כשהשמאל עושה זאת הימין מבהיר שמבחינתו זו חציית קו שחור לא לגיטימית. נעשה הכל בעזרת השם מן האופוזיציה כדי לחשוף ולהסביר את הנזקים והמחירים הקשים שההישענות הזו גורמים, להפיל את הממשלה הרעה הזו כמה שיותר מהר, ולהבהיר לציבור שמדובר היה בתאונה קשה והרסנית אבל חד-פעמית שאסור לחזור עליה".

אם חלילה הימין היה עושה את הטעות הזו היה נוצר קונצנזוס ללא מתנגדים שמכשיר את מי ששוללים את עצם קיומנו כמדינה יהודית, לא היה מי שמתנגד לך ומצביע על המחירים, והמציאות המסוכנת הזו הייתה מתקבעת עשרות שנים קדימה ומאיימת על יהדותה של המדינה.

עבאס, שהוא איש חכם מאוד, הבין את זה מצוין והסביר באופן הזה את העדפתו הראשונה ללכת עם הימין. הוא הרי לא ז'בוטינסקי דגול ולא מזדהה עם מרבית ערכי הימין. העדפתו את הימין נועדה ללכוד שתי ציפורים במכה אחת ולשבור כליל את המוסכמה לפיה ממשלה במדינה יהודית לא נשענת על תומכי טרור ולא מעניקה להם לגיטימציה.

בהתנגדות שלנו מנענו את הנזק הזה והשארנו פתח לתיקון ולהחזרת הגלגל לאחור. נצטרך לעבוד קשה כדי לקבע את תודעת הקו השחור הזה. הנזק שממשלת השמאל עשתה בלגיטימציה שהיא העניקה לרע"ם גדול מאוד, אבל בעזרת השם ובעבודה קשה נוכל למנוע ממנו מלהיות בלתי הפיך.

הכוח הגדול ויכולת הסחיטה של רע"ם, בהווה ועוד יותר מכך בעתיד, נשענים על יכולת מיקוח בין שני צדדים. אם רע"ם הייתה חלילה לגיטימית גם בימין וגם בשמאל מכאן והלאה היא הייתה מבצעת מכרז פומבי ומצטרפת לכל המרבה במחיר. מחיר קשה וכואב לאינטרסים של מדינת ישראל. העובדה שאין להם שתי אפשרויות מורידה מאוד את המחיר שלהם וממילא את הנזקים שנגרמים למדינת ישראל.