בית הדין הרבני הגדול הכשיר בדיעבד גיור של מי שהציגו את עצמם בזהות בדויה כזכאים לעלות ארצה מכוח חוק השבות. לצד זאת קובע בית הדין, כי אין להתייחס בפועל כיהודים לשלושה מתוך הארבעה, והוא מורה להעביר את התיק לידיעת היועץ המשפטי לממשלה לשם נקיטת צעדים פליליים ואזרחיים נגדם. פסק הדין ניתן בחודש יוני והותיר לפרסום היום (25.7.21).
הארבעה הם יוצאי אתיופיה שנכנסו ארצה בהיותם כביכול בניו ובנותיו של יוצא אתיופיה אחר אשר הוכר כיהודי לצורך חוק השבות, ועברו גיור מלא בבית הדין המיוחד לגיור. רק לאחר מכן התברר, כי הם כלל לא היו ילדיו של אותו אדם, לא היו זכאים להיכנס לארץ על-פי חוק השבות ולא היו מתקבלים לגיור על-פי הנהלים הקיימים משום שהם נחשבים למסתננים וקיים חשש שהגיור נועד רק לצורך קבלת אזרחות ישראלית. בית הדין לגיור ביטל למפרע את הגיור, משני נימוקים עיקריים. האחד: כאמור, הארבעה כלל לא היו זכאים להיכנס להליך. השני: לנוכח התרמית המכוונת אותה ביצעו, לא ניתן להאמין לכנותם לגבי הגיור.
בקבלו את ערעורם של הארבעה אומר הרב
אליעזר איגרא: "תרמיתם החמורה של המערערים הייתה ועודנה עילה שבשלה ראוי לנקוט נגדם סנקציות פליליות, אולי חמורות, הן בהקשר של התרמית כלפי רשויות המדינה בכלל והן בהקשר של הונאתו של בית הדין לגיור בפרט. בית הדין לגיור הוא רשות מינהלית - והונאתה תוך שהדבר נועד להביא לתוצאה משפטית שונה משהייתה לולי ההונאה - היא עבירה לכאורה על כמה סעיפים של חוק העונשין. הצגת מסמכים מזויפים לפני בית הדין לגיור היא לכאורה עבירה נוספת.
"מן הראוי היה - ודומה שעדיין הדבר אפשרי ונחוץ, ללא תלות בשאלה אם ננקטים הליכים נגד המערערים בשל הונאתן של הרשויות האחרות - כי בית הדין שגילה כי נעברו עבירות אלה בהליך שהתקיים לפניו יסב את תשומת ליבם של משטרת ישראל ופרקליטות המדינה לצורך לקיים חקירה ולהעמיד לדין את העבריינים. אולם המסקנה כי הגיור משולל תוקף הוא - שגויה היא. אף אם ההחלטה לגייר את המערערים התברר בדיעבד כהחלטה שגויה שהתקבלה בשל אי-ידיעת זהותם האמיתית, אין בכך כדי לבטל את הגיור עצמו שאינו החלטה ופסיקה של בית הדין אלא מעשה עשוי שנעשה ושאין ממנו דרך חזרה".
בית הדין סוקר באריכות מקרים קודמים של גיור שהושג במרמה, החל מימי התנ"ך, ומראה שהוא לא בוטל בדיעבד. לדברי הרב איגרא, "רק לוּ הוכח שגם קבלת המצוות עצמה לא הייתה כנה יכול היה בית הדין לקבוע, אולי, כי הגרות בטלה הייתה מעיקרה, אבל להסיק כך מחוסר הכנות שהתגלה בנוגע לעניינים אחרים, ולוּ יהי שחוסר הכנות הוא אף באמירות הנוגעות להליך הגיור ולזכות העמידה לפני בית הדין - אי-אפשר. משכך עולה שגם אם לכתחילה לא היה מקום לגייר את המערערים - משגיירם בית הדין אין גיורם בטל בשל תרמיתם, אלא שכאמור לעיל מצריכה תרמית זו ענישה פלילית מתאימה וחיוב בהוצאות משפט". לצד זאת הוא מדגיש, כי מן הראוי שהמדינה תשקול לשלול מן המתגיירים במרמה את ההטבות שקיבלו בעקבות הגיור.
הרב שלמה שפירא מאריך אף הוא בסקירת הפסיקה ההלכתית, כולל בסוגיית גיור שאינו לשם שמים, ועומד גם על הנהלים לגיור ולמתן אזרחות. הוא אומר כי אכן לא היה ראוי מלכתחילה לגייר אותם, אך בדיעבד - לא ניתן לבטל את הגיור. בנוגע להשלכת התרמית על-כנות הגיור עצמו אומר הרב שפירא: "הונאתם את הרשויות - וכל שכן הונאתם אותן בעניינים אחרים - ראויה אומנם לענישה, אבל אינה ראיה לסתור את כנות רצונם בגיור עצמו (ואף בקבלתם את המצוות במסגרתו) גם אם מניעיהם לרצון זה, בדומה למניעי רוב המתגיירים, אינם לשם שמים. וממילא לאחר שהתגיירו בפועל אין להרחיקם".
הרב שפירא קובע, כי למרות שהגיור חל במישור ההלכתי - אין הוא חל במישור האזרחי ולכן בשלב זה לא יקבלו שלושה מבין הארבעה את תעודת ההמרה, המאפשרת להם לקבל אזרחות ישראלית. "בית הדין מנוע מלהנפיק תעודת המרה על-פי חוק למי שלא הוסמך לגיירו. ותעודה שנתן בניגוד לכך בטעות, בשל הונאתו על-ידי המערערים שבגינה סבר כי הוסמך לגיירם ולהנפיק להם תעודת המרה, בטלה היא". הוא הורה לתת תעודת המרה לאחד מבין הארבעה, שבית הדין השתכנע בכנות גיורו; האחרים יוכלו לפנות לבית הדין הרבני האיזורי ולשכנעו גם הם בדבר כנותם ואז יקבלו תעודות המרה. הרב צבי בן-יעקב הסכים עם הרב איגרא והרב שפירא. את המערערים ייצג עו"ד מיכאל קורינלדי.
