שיעורם של יוצאי אתיופיה בכל שלבי הליך האכיפה הפלילי, החל במעצר, עבור דרך פתיחת תיק החקירה וכלה בהגשת כתב אישום, גדול משיעורם באוכלוסייה. כך מגלה (יום ד', 4.8.21) מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, בדוח השנתי של משרדו. אנגלמן בחן בהרחבה את יחסן של רשויות האכיפה ליוצאי אתיופיה, בעקבות גלי המחאות הקשות והאלימות שלהם בשנים 2015 ו-2019. הוא קובע, כי הדבר נובע משיטור יתר - דהיינו, מאכיפה נוקשה מדי ולא מעבריינות יתר של יוצאי אתיופיה.

שיעור תיקי החקירה של יוצאי אתיופיה בשנת 2019 גדול במידה ניכרת משיעורם באוכלוסייה (1.7%): פי 3.8 בקרב קטינים ופי 1.9 בקרב בגירים. 5.6% מן הקטינים שנעצרו לפני שנתיים היו יוצאי אתיופיה - פי 3.3 מחלקם באוכלוסייה; וזה אחרי ירידה של 64% בשיעור המעצרים לעומת 2015. בעוד 75% ממעצרי הימים בכלל האוכלוסייה אינם מגיעים למעצרים עד תום ההליכים, בקרב יוצאי אתיופיה השיעור הוא 65% - כך שהסיכוי שלהם להישלח למעצר עד תום ההליכים גבוה משל כלל האוכלוסייה. 28.6% מכלל תיקי החקירה ב-2019 הבשילו לכתבי אישום - אך בקרב יוצאי אתיופיה השיעור היה 32.6%.

במסגרת התוכנית המשטרתית לחיזוק האמון בין יוצאי אתיופיה למשטרה, שהופעלה אחרי מחאות 2015, ננקטו פעולות שהביאו להפחתה בשיעורי השיטור והאכיפה כלפי קטינים יוצאי אתיופיה בארבע השנים הבאות: הפחתה של 4.1 נקודות אחוז בשיעור המעצרים והפחתה של 2.2 נקודות אחוז בשיעור תיקי החקירה. לצד זאת, הסתמנה מגמת יציבות או גידול מתון בשיעור נתוני השיטור והאכיפה כלפי בגירים יוצאי אתיופיה. עם זאת, שב ומדגיש אנגלמן, על-אף פעולות המשטרה ומגמת השיפור בממדי שיטור היתר בקרב קטינים יוצאי אתיופיה, בשנת 2019 שיעורי השיטור והאכיפה כלפיהם נותרו גדולים בהרבה משיעורם באוכלוסייה.

סקרי עמדות שמקיימת המשטרה בקרב יוצאי אתיופיה (על כל הבעייתיות של סקרים בידי גורם מעוניין - א.ל) העלו, כי בשנת 2018 חל שיפור במידת האמון שלהם במשטרה יחסית לשנה הקודמת, אולם בשנת 2019 חלה ירידה חדה במידת האמון ושביעות הרצון. המשטרה לא עמדה ביעד שהציבה לעצמה, ולפיו בשנת 2019 יתנו בה אמון 30% מהמשיבים יוצאי אתיופיה; השיעור באותה שנה היה רבע בלבד מן היעד - 13%. מידות האמון של יוצאי אתיופיה במשטרה ושביעות הרצון שלהם ממנה היו נמוכות בהרבה מאשר בקרב כלל האוכלוסייה. גם בדיקת משרד מבקר המדינה בשנת 2020 העלתה, כי יוצאי אתיופיה סבורים שלא היה שינוי מהותי בתפיסה הבסיסית ובחוסר השוויון בהתנהלות גורמי האכיפה כלפיהם.

בשנים 2018-2015 פחת הקשב הפיקודי של המשטרה לתוכנית של המשטרה עצמה לחיזוק האמון עם יוצאי אתיופיה. האחריות לתכלול התוכנית ולניהולה פוצלה בין יחידות שונות, ועלו פערים בעשייה של כל הגורמים במשטרה שהיו שותפים לתוכנית. כל אלה הביאו להתרופפות ביישום השוטף של התוכנית ופגעו בקידומה, בביצוע עבודת מטה שמטרתה להעריך מחדש את התוכנית ובהשגת מטרותיה. כיום אין במשטרה גורם שבוחן במבט-על את מכלול ההיבטים הקשורים להתנהלות המשטרה מול יוצאי אתיופיה ופועל לשימור הפעילות בתחום. מערך שוטרי המש"קים הייעודיים לקהילת יוצאי אתיופיה הוא מרכיב מרכזי ביישום התוכנית, כדי ליצור קשר ישיר מול הקהילה ולהניע תהליכים לקירוב בין הקהילה והמשטרה. מערך זה ממומן במלואו באמצעות תקציב שנתי של 11 מיליון שקל. אלא שעד כה לא גובשו תפיסת הפעלה, יעדים להשגה, מדדים ומנגנון בקרה ייחודיים לשוטרים אלה.

תיקי חקירה פתוחים עלולים למנוע מקטינים את ההזדמנות לגיוס לצה"ל ולהשתלבות בחברה. אנגלמן מתריע מפני תופעה בה בני נוער יוצאי אתיופיה עם תיקי חקירה פתוחים, כלל אינם יודעים על כך, הם אינם יודעים מהו סטטוס הטיפול בהם, ולעיתים בהעדר מוטיבציה, יכולת או תמיכה נבצר מהם לפעול לסגירת התיק כדי לקדם את גיוסם. על-אף הרצון והפעולות של צה"ל והמשטרה לסיוע לבני נוער עם תיקי חקירה פתוחים לקראת גיוסם, בבירור מצב התיק ובזירוז ניהולו עד סגירתו, התהליך הקיים ואופן שיתוף הפעולה בין הגורמים השונים טרם הוסדר בנוהל כולל ומחייב. עקב כך עלולים ליפול בין הכסאות בני נוער בעלי עבר פלילי שהיו יכולים להתגייס לצה"ל, ובכך לקבל הזדמנות להשתלב טוב יותר בחברה.

התלונות נגד שוטרים נסגרות

בנובמבר 2018 פרסמו נשיא המדינה דאז, ראובן ריבלין, ושרת המשפטים דאז, איילת שקד, מתווה למחיקת הרישום הפלילי של קטינים וצעירים יוצאי אתיופיה. במסגרת זו התקבלו 140 בקשות עד מאי 2021, ומהן נענו בחיוב 48 בלבד. מיעוט הבקשות מעיד על פערים בהתאמת המתווה ובשיווקו במתכונתו הנוכחית לצעירים אלה, נוכח חוסר האמון שהם חשים כלפי רשויות אכיפת החוק, סבור אנגלמן.

שיעור התלונות שהגישו יוצאי אתיופיה למח"ש הוא כמעט פי שלושה מחלקם באוכלוסייה. 4.5% מהתיקים שנפתחו במח"ש בשנים 2020-2017 היו בעקבות תלונות של יוצאי אתיופיה. כ-60% מתלונות אלו מקורן בתיקי "חומר משטרתי" (מסמכים מחומרי החקירה של המשטרה בתיק פלילי, שמתועדת בהם אמירה או טענה שהעלה החשוד בנוגע לשימוש בכוח שהפעיל נגדו שוטר) ולא בתלונות יזומות. לרוב תלונות אלה אינן מבוררות והן נסגרות, כי המתלונן זונח את תלונתו - מה שמלמד שוב על נתק וחוסר אמון של יוצאי אתיופיה בגורמי האכיפה. אנגלמן מוסיף, כי מיעוט התלונות המוגשות ליחידה לתלונות הציבור במשטרה (ית"ץ) ולמחלקת המשמעת במשטרה בגין התנהגות גזענית של שוטרים, אינו עולה בקנה אחד עם תחושת יוצאי אתיופיה בדבר שיטור יתר כלפיהם.

שלושת הגופים אינם מבצעים פילוח של התלונות לפי קבוצות אוכלוסייה, תלונות שמקורן בגזענות, אפליית אוכלוסיות מודרות, שיטור יתר ופרופיילינג (חשד לפעילות פלילית שמתבסס על צבע עור, שיוך אתני או סימן זיהוי אחר, המוביל להפעלה סלקטיבית ומפלה של מעצרים וחיפושים). לפיכך הם אינם יכולים לבחון ולנתח מגמות בתלונות יוצאי אתיופיה בדבר יחס מפלה או גזעני של שוטרים, וכתוצאה מכך לפעול לשינוי המצב.

אף שבשנים האחרונות מושם דגש על חידוד הנחיות בנושא הוספת מניע גזעני בכתבי אישום לפי סעיף 144ו' לחוק העונשין, נמצא, כי מספר האישורים להוספת המניע הגזעני בכתבי האישום הולך ופוחת: בשנת 2019 אושרו רק תשע בקשות, וזאת לעומת 33 בשנת 2015, שלא בהלימה לתחושות הציבור והאוכלוסיות הסובלות מגזענות.