המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, ניל הנדל, דחה (יום ג', 14.9.21) את ערעורו של סנדור קאזרו על הסגרתו להונגריה. קאזרו נדון לשבע שנות מאסר בשל שורה של עבירות שוחד שביצע בניסיון לשבש את ההליכים נגד תמאס טיבור וינסזה, מיליונר הונגרי שהואשם בעבירות מס. קאזרו טען, כי מדובר ברדיפה פוליטית ואנטישמית - אך הנדל קבע שאין יסוד לטענות אלו.

קאזרו הורשע בכך שקיבל מ-וינסזה תשלום תמורת שורה של מהלכים שביצע במשך שנים, במטרה להפסיק את ההליכים נגדו או להקל בהם. הנדל מתאר את המעשים: "ניסיונות לפסול את השופט שדן בתיק; ניסיון להשפיע על גורמי שיפוט אחרים, ביניהם נשיא בית המשפט העליון ההונגרי לשעבר; ניסיון לשחד את השופט שהוקצה לתיק; הצגת חוות רפואית מפוברקת לפיה מצבו הנפשי של וינסזה צריך למנוע מבית המשפט להרשיעו וכן ניסיון לשכנע את השופט שדן בתיק לקבל את אותה חוות דעת".

בין היתר טען קאזרו, כי מאחר שהורשע ואיננו נאשם - לא ניתן להסגירו. הנדל משיב: "אין לאפשר למערער ליהנות מכך שיצא את הונגריה טרם הרשעתו כאשר זכות הערעור עומדת לו במדינה המבקשת". עוד קובע הנדל, כי חומר הראיות שצירפה הונגריה לבקשת ההסגרה עומד ברמה הדרושה כאשר מדובר בבקשת הסגרה. הוא מזכיר, כי יש צורך רק בראיות המלמדות על "אחיזה לאישום", ומוסיף: "אין דרישה בחוק כי כלל חומרי החקירה יצורפו במסגרת בקשת הסגרה".

עוד דוחה הנדל את הטענה, לפיה החקירה נגד קאזרו נובעת ממניעים פוליטיים או מדיניים. הוכחת טענות אלו מהווה נטל כבד, בו לא עומד קאזרו. "העבירות בהן המערער מואשם לא נושאות אופי מדיני-פוליטי, אלא נוגעות לניסיונותיו להשפיע על גורמי שיפוט לטובת אחר תמורת בצע כסף. יודגש כי המערער הואשם והורשע לצד נאשמים נוספים בפרשה, וזו אינה מתמקדת רק בו". לכך נוספת העובדה, שרוב העבירות בוצעו לפני תחילת פעילותו הפוליטית של קאזרו.

הנדל מוסיף: "טענת המערער לפיה תנאי המאסר בהונגריה לא ראויים, לא נתמכה בראיות משכנעות ובמערכת עובדתית מוצקה. נוסף לכך, לא הוכח שיש סבירות גבוהה כי המערער ייפגע אם יוסגר בשל יהדותו או פעילותו הפוליטית. אין להכחיש כי התופעה הקשה של שנאת יהודים לא חלפה מן העולם. אולם אין בהסגרת המערער להונגריה משום הפקרתו למערכת משפט שאינה מתוקנת. הנחת המוצא העולה מן ההסכם בין המדינות היא, כי הרשויות ההונגריות יבטיחו את שלום המערער ואת הזכויות הקנויות לו להליך הוגן ותנאי מאסר נאותים" - וקארזו לא הוכיח את ההפך.

הפשיעה הבינלאומית מחייבת הסגרה

עוד דחה הנדל את בקשתו של קארזו לקבוע, כי הוא ירצה את עונשו בישראל. העבירות בהן הורשע הן "עבירות חוץ", אשר בוצעו בצורה בלעדית מחוץ לישראל; לישראל אין סמכות שיפוט בהן, וממילא לא ניתן לרצות בישראל את העונש עליהן. הנדל מדגיש: "המחוקק ביקש דווקא לצמצם את סמכות השיפוט של בתי המשפט הישראלים על עבירות חוץ ולסייגה למקרים בודדים המצדיקים את החלתה. מקרים אלו נוגעים לעבירות שנעברו על-ידי אזרח או תושב ישראלי, או עבירות אשר כוונו באופן מיוחד כנגד המדינה, מוסדותיה, אזרחיה ותושביה". קארזו אינו אזרח/תושב ישראל, הוא הונגרי שביצע את העבירות בהונגריה, ו"אין לעבריין העוזב או בורח מן המקום בו עבר עבירה, אשר הורשע ונידון למאסר על-פי הדין של אותה מדינה, זכות לבחור את מיקום ריצוי עונש מאסרו".

לבסוף מדגיש הנדל במישור העקרוני: "העולם, לרבות העולם הפלילי, הפך קטן יותר. במובן זה, שלא רק שהמעברים בין המדינות הפכו פשוטים ונגישים יותר, אלא גם יכולתו של אדם לעבור עבירה ממקום מושבו בקצה אחר של העולם. בכך אין כל רבותא. אולם עובדות אלה מוסיפות על אתגר המאבק הבינלאומי בפשיעה ומגבירות את הצורך בשיתוף פעולה בין-מדינתי. אמנות ההסגרה שנרקמו בין מדינות מהוות מכשיר משפטי בינלאומי חיוני הנועד להתמודד עם האתגרים הללו. מכך עולה גם חשיבות כיבוד הסכמי ההסגרה שישראל חתומה עליהם, וחשיבות ההיענות לבקשות סיוע מצד המדינות עימן היא מקיימת יחסי הסגרה הדדיים".

השופטת דפנה ברק-ארז מוסיפה: "יש לפרש את חוק ההסגרה כמאפשר דיון בבקשת הסגרה כאשר אדם הוא לפחות במעמד של נאשם. ממילא, לאחר שהורשע בדין מתחזקת העילה להסגרתו... אל לבית המשפט לכבול עצמו בדיון בבקשת הסגרה להבחנה הבינארית, שהיא יסוד מוסד בשיטתנו, בין 'נאשם' לבין 'נידון'. את חוק ההסגרה יש לפרש באופן שיהיה מותאם לשונות הקיימת בין שיטות משפט שונות, בהתחשב בכך שבקשות הסגרה עשויות להגיע אל פתחנו מכל קצוות תבל. אפשר שיש שיטות שבהן היא בינארית פחות".

השופט יוסף אלרון הסכים עם הנדל. את קארזו ייצגו עוה"ד צבי קלנג ויעל פיטובי, ואת המדינה - עו"ד אבי קרוננברג.