סוכה בשיטת הסנדוויץ'

כשאנחנו יוצאים מן הסוכה בתום ימי החג, אנחנו אומרים בתפילתנו בתחינה ובבקשה: "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְי אֱלוֹהֵינוּ... כְּשֵׁם שֶׁיָּשַׁבְנוּ בְּסֻכָּה זוֹ, כֵּן נִזְכֶּה לְשָׁנָה הַבָּאָה לְיַשֵּׁב בְּסֻכַּת הַשָּׁלוֹם, שֶׁתִּפְרוֹשׁ עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ...". הכמיהה לשלום מהדהדת בתפילה, בה אנחנו מביעים את כל מאוויינו ואת כמיהתנו לעתיד - עתיד של שלום. חג סוכות שלי הוא חג של אַהֲבַת הַשָּׁלוֹם, אותה אנחנו מבטאים ברטט וברגש בראש השנה.

כל מי שהתפלל מתוך מחזור התפילות לראש השנה ומן הסתם יתפלל בציבור מתוך המחזור ליום הכיפורים הבעל"ט, ימצא לאחר הפיוט המרגש והטעון 'ונתנה תוקף' את הקביעה של הפייטן האלמוני: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה". מהי תפילה, אנחנו יודעים פחות או יותר. מהי צדקה, בוודאי יודעים. אבל מהי בעצם תשובה? מה משמעותה ומה מהותה? כיצד מיישמים אותה בפועל?

יש לי טבע משונה. בשובי הביתה מבילוי בחצות הלילה, אני אוהבת לדומם מנוע, לשבת במכוניתי בחושך, ליהנות מהשקט ולחשוב על קורות היום שעבר עליי. אני מביטה בהולכי הרגל הליליים, השונים כל כך מהולכי הרגל היומיים. אפשר לראות קבוצות של נערות ונערים המדברים בקולי קולות, כאילו השעה היא שעת צהריים כאילו העולם שייך רק לצעירים!

מדי שנה, לקראת יום הכיפורים זיכרונות המלחמה הארורה הזו חוזרים ומציפים אותי, יחד עם געגוע לחברים שאינם. התמונות שלא מרפות, כמו זו של חברי מהשרות הסדיר מוטי קורב בדקותיו האחרונות שותת דם מצווארו מונח על האלונקה שבנשיאתה למסוק המאחר אני שותף. גם שיחתי האחרונה עם הטוב בחבריי משה מילדינר על דיונת חול בתדריך מח"ט 600 בשבת 13 באוקטובר, ליד רכס חמדיה הסמוך לתעלה יומיים לפני שנהרג בצומת טרטור לקסיקון.

הסיפור המקראי - מספר שמות דרך ספר ויקרא וספר במדבר עד הגיענו לספר האחרון בתורה, ספר דברים - קובע קביעה חד-משמעית, שלחג סוכות יש צד לאומי מובהק, בהיותו זכר לסוכות, בהן שהו בני ישראל בדרכם רבת השנים במדבר ממצרים לארץ כנען.