מאמרו של דוד ארגז הוא מסמך מדהים בצביעותו ובסתירות הפנימיות השזורות בו. מניתי בטקסט שלו קרוב ל-50 טענות, כביכול שונות, שלכל אחת מהן מוצמדת טענת עזר או האשמת שווא הקובעת ללא הנמקה או הוכחה שמדובר בה בפגיעה בזכויות הפרט, וכי תיאור המעשה אליו היא מתייחסת, הוא אכן פגיעה או רמיסה של זכויות הפרט, ולא שמירה על זכותו וזכות זולתו לחיים בטוחים ובריאים. הייתי אומר שמהחיבור כולו נודף ריח של השמצה אחת גדולה. הדברים כה מגמתיים עד כי לעיתים דומה שהכותב לועג בעצם לקורא המתייחס ברצינות לתוכן דבריו, שאינם אלא "מתיחת חג".