בית המשפט העליון זיכה מחמת הספק (יום ד', 13.10.21) את עו"ד
דן שפריר מאשמת מעורבות בהונאת ענק בתחום הנדל"ן בצפון הארץ. עו"ד ג'סטן ערטול זוכה ממקצת האישומים הצדדיים נגדו. בית המשפט דחה את ערעוריהם של יתר המעורבים על הרשעתם ועונשיהם.
במוקד כתב האישום - ובו 23 אישומים - עמדו מעשי זיוף ומרמה שנועדו להשתלט על קרקעות שבעליהן הלכו לעולמם. המדינה טענה, כי תריסר המעורבים זייפו מסמכים וייפויי כוח, לפיהם מכרו כביכול הבעלים המקוריים את הקרקעות בשנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת, והרוכשים מכרו אותן לנאשמים או למקורבים אליהם. לאחר מכן פעלו הנאשמים לרישום הקרקעות על שמותיהם, ובכמה מקרים אף הגישו תביעות לשם אכיפת אותם הסכמים מזויפים.
האינדיקציות מושכות לכיוונים מנוגדים
בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע את שפריר במקרים רבים של שימוש במסמכים מזויפים, עבירות מרמה, שיבוש מהלכי משפט ועבירות מס, וזיכה אותו מעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, זיוף ו
הלבנת הון. שפריר לא כפר בעובדות, אך טען שהוא פעל
בתום לב ושלא ידע שמדובר במסמכים מזויפים. השופט
יצחק עמית קובע בערעור, כי נותר ספק סביר באשמתו של שפריר ובמודעותו לכך שמדובר במסמכים מזויפים. הוא מזכיר, כי גם בהליך אזרחי נקבע שעורך דין אינו בלש או חוקר פרטי, ואינו אמור לחשוב שלקוחו הוא רמאי בפוטנציה.
עמית מוסיף: "כך בדין האזרחי והדברים יפים על דרך של קל וחומר בבואנו להרשיע בדין הפלילי. אשרי עורך דין החושש תמיד, ועל עורך דין להיות זהיר ביחסיו עם לקוחותיו, ובוודאי שאין עורך דין יכול לעצום את עיניו ולשמש זרוע ביצועית למעשי זיוף ונוכלות של לקוחותיו. אולם לא השתכנעתי כי זה המקרה שלפנינו, ולא ברור באלו צעדים היה על שפריר לנקוט שעה שלקוחותיו ביקשו ממנו לדווח לרשויות המס על עסקות ולהגיש תביעות בבית המשפט.
"בתיק זה נעתי בין המיקרו לבין המקרו, בין בחינה של כל ראיה כשלעצמה ובבדידותה, לבין בחינת המכלול הראייתי. ברי כי היה מקום לחקור את שפריר וגם להעמידו לדין לנוכח מעורבותו בשורה של עסקות שנתבררו כמזויפות. אינדיקציות שונות שעליהן עמדנו מושכות לכיוונים נוגדים, אך על-אף חולשות וקשיים שנותרו על-כנם, אני סבור כי אין במכלול הראיות כדי להוביל בהכרח למסקנה מרשיעה כאפשרות סבירה יחידה. אשר על כן, אמליץ לחברי לזכות את שפריר מן הספק".
חלק פעיל ומודע במרמה
ערטול הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירות זיוף רבות, הדחה בחקירה, קשירת קשר, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועבירות מס. בערעור אומר השופט
אלכס שטיין: "סבורני כי מעורבותו הפלילית של ערטול בפעולות הזיוף והמרמה הוכחה מעל לספק סביר. ערטול נטל חלק פעיל בזיוף מסמכים בעשותו שימוש בתוארו כעורך דין. הוא אימת מסמכים מזויפים והגישם לרשויות השונות ביודעו כי אלו מסמכים מזויפים. כמו-כן הוא היה מודע למטרת הזיוף: גזילת הזכויות במקרקעין לבעליהם החוקיים, שנועדה להביא רווחים כספיים לגוזלי הזכויות.
"ערטול ניסה בכל מאודו לתאר את תפקידו במזימה כשולי, עדי-כדי-לא-רלוונטי, בהציגו את עצמו כאיש מקצוע טכני אשר הופעל על-ידי לקוחותיו לשם אימות מסמכים וחתימות, מבלי לברר את פרטי העסקה ומבלי לדעת דבר אודות טיבה. דא עקא, מהראיות שהוצגו לפני בית משפט קמא הוכחה מודעותו של ערטול לקנוניה באופן כללי וכן ביחס לפרשיות בהן הוא עצמו נטל חלק כמאמת מסמכים וחתימות... ממארג הראיות והעדויות שהוצגו לפני בית משפט קמא עולה תמונה חד-משמעית אשר לא משאירה מקום לספק, לפיה ערטול נטל חלק פעיל ומודע במעשי הזיוף והמרמה". לעומת זאת, קובע שטיין, יש לזכותו מחמת הספק מעבירות של הדחה בחקירה ומחלק מעבירות המס. מדובר בעבירות שוליות, מציין העליון, ועונשו נותר בעינו: 30 חודשי מאסר.
כאמור, העליון דחה את יתר הערעורים. עאדל פלאח הורשע במקרים רבים של קשירת קשר, זיוף מסמך, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירות מס וכן סחיטה באיומים; הוא נדון ל-40 חודשי מאסר. אחמד סעידה הורשע בקשירת קשר, זיוף מסמך, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועבירות מס; הוא נדון לשנתיים מאסר. פול מרשי הורשע בשני אישומים של זיוף מסמך, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון ועבירות מס; הוא נדון לשלוש שנות מאסר. אמיר הייב הורשע בזיוף מסמך, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון ועבירות מס; הוא נדון לשלוש שנות מאסר. סעידה, פלאח ומרשי חזרו בהם מערעוריהם בהמלצת בית המשפט. בית המשפט העליון גם דחה את ערעוריה של המדינה בנוגע לעונשים (למרות שבמישור העקרוני היה מקום לקבלם, כפי שהוא מציין), פרט להחמרת הקנסות.
