מפעל הפיס רשאי להביא בחשבון הפרות מצד זכייני המשנה של משווקיו, כאשר הוא מעניק ציון למשווקים במכרזיו. כך קובעת (20.10.21) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, נועה גרוסמן, אשר דחתה עתירה נגד מכרז המשווקים האיזוריים של הפיס אותה הגישה חברת בן-חור שיווק והפצה, בניהולו של אבי בן-חור.

בן-חור הוא משווק איזורי של הפיס מאז שנת 2014 ומתמודד במכרז שפרסם הפיס ביוני השנה לבחירת שבעה משווקים איזוריים. הוא ביקש לבטל את אמת המידה "ועדות בירורים של זכיינים", אשר משקלה בציון הכולל הוא 9%; בן-חור ציין, כי לעיתים המכרזים מוכרעים בהפרשים זעירים ולכן יש חשיבות רבה לכל מרכיב בהם. אמת מידה זו מביאה בחשבון, לגבי משווקים קיימים, האם זכיינים שלהם (מי שפועלים תחתיהם בפועל בשטח) הפרו בשנים הקודמות את תנאי הזיכיון ואת כללי הפיס.

במקרה של בן-חור מצאה בפברואר השנה בדיקה משטרתית, כי שבעה זכיינים שלו מכרו מוצרי הגרלות לסוכנים סמויים שהתחזו לקטינים, בניגוד לחוק האוסר על רכישתם מתחת לגיל 18. בן-חור טען, כי המשטרה קיימה מבצע ספורדי אשר התמקד דווקא באזור הזיכיון שלו (דרום הארץ ואילת), והוא אף חשד שאין המדובר במקריות. עוד טען, כי יש להביא בחשבון שהיה זה זמן קצר אחרי סיום סגר הקורונה, כאשר חלק מן הזכיינים היו במצב כלכלי קשה. לשיטתו, אין לפקוד עליו את עוונותיהם של זכייני המשנה.

בדחותה את העתירה אומרת גרוסמן: "אין בית המשפט צריך להידרש כלל לשאלה האם יש להטיל אחריות על משווק קיים על סמך פעולות הזכיינים. זוהי שאלה המסורה לשיקול דעתו של מפרסם המכרז ובענייננו זהו מפעל הפיס. מפעל הפיס שקל את השיקולים ההולמים את המכרז הנוכחי. מפעל הפיס עשה כן באופן מקצועי ומידתי גם במסגרת ועדת המכרזים שהוקמה לצורך כך [בראשות השופט המחוזי בדימוס ישעיהו שנלר]. אין מקום שבית המשפט ישים את שיקול דעתו במקום שיקול דעת מפרסם המכרז ו-ועדת המכרזים מטעמו. אין מקום שבית המשפט הוא שיקבע את האופן הנכון בו יש לדרג מציע כזה או אחר".

חובת הפיקוח חלה על המשווקת

מפעל הפיס הפעיל את שיקול דעתו באופן תקין ונכון, מוסיפה גרוסמן. בן-חור אינו יכול להתנער מאחריותו לפעילות הזכיינים, אותה נטל על עצמו במפורש בהסכם עם מפעל הפיס. "התובעת מנסה לצייר מצג לפיו כל הדברים הללו נעשים על ידה מעל ומעבר מחובתה. האם זו התנדבות מצד התובעת? רצון טוב? האם התובעת לוקחת על עצמה מעל ומעבר לדרישות תפקידה? אני קובעת כי לא כאלה הם פני הדברים. התובעת מבצעת את פעולות לימוד הזכיינים, הבקרה והפיקוח עליהם משום שהיא מודעת היטב לכך שזוהי חובתה כמשווקת אזורית. זוהי התחייבותה מול מפעל הפיס. אין המדובר בהתנדבות", אומר גרוסמן.

גרוסמן מדגישה, כי הגיוני וסביר הוא שהפיס יביא בחשבון את נסיונו עם המשווק בבואו לבחון התקשרות נוספת עימו. יתרה מזאת: "אומר בזהירות המתבקשת, כי במקרים המתאימים, ייתכן שמקום בו המזמין לא יעשה כן ויתעלם מהתנהלות בעייתית קודמת של המתמודד במסגרת ההתקשרות הקודמת עמו, ייתכן שהדבר יעורר את חשדם של מציעים טובים אחרים כי אותו מזמין חפץ דווקא ביקרו של אותו מתמודד". אם יש לבן-חור טענות כלפי המשטרה, עליו לפעול מולה ואין לכך השלכה על יחסיו עם הפיס, מוסיפה גרוסמן.

לבסוף דוחה גרוסמן את הטענה, לפיה יש להתעלם מן ההפרות בשנים 2016 (בהן ההתקשרות הייתה טרייה) ובשנים 2021-2020 (שנות הקורונה) ומעירה, כי לא במקרה - אלו השנים בהן נתפסו זכייניו של בן-חור בהפרות כאלה. "משבר הקורונה מזכה בהתחשבות מסוימת. אך אין בו כדי להעיב לחלוטין על שיקול דעת או פגיעה בערכים ובקוד מוסרי", היא אומרת. בן-חור חויב בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל. את בן-חור ייצגו עוה"ד עומר דקל ושחר ולר, ואת הפיס - עוה"ד אלה גור ואליה עבדה.