|
|
סוגיה במדיניות חוץ [צילום: אנדי וונג, AP]
|
|
|
|
|
חוק הריכוזיות אינו חל על תאגידים שבשליטת ממשלת סין - קובע (יום ג', 30.11.21) המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, ניל הנדל. הוא דחה את עתירתה של התאחדות הקבלנים בוני הארץ, שביקשה להחיל את החוק על תאגידים אלו ובכך לצמצם את יכולתם לפעול בישראל.
החלת החוק על התאגידים הממשלתיים הסיניים הייתה מחייבת מאסדר המבקש להקצות זכות לגורמים אלו, להידרש נדרש לשקול שיקולי ריכוזיות כלל-משקית ולהתייעץ עם הוועדה לצמצום הריכוזיות. הנדל אומר כי לשון החוק אינה נותנת מענה ברור לשאלה האם ניתן לראות במדינה זרה או בישות מדינתית זרה "גורם ריכוזי" לפי חוק זה. לפיכך, יש להיעזר בתכליתו של החוק על-פי ההיסטוריה החקיקתית שלו.
בחינה זו, אומר הנדל, מובילה למסקנה ש"התכלית הסובייקטיבית של החוק היא התמודדות עם הקצאת נכסי מדינה לידיים פרטיות. כלומר, לתאגידים ולאנשים, ולא למדינות ולישויות מדינתיות זרות". גם "דברי ההסבר להצעת החוק מלמדים, כי הוא נועד לטפל בריכוזיות המתבטאת בשליטת מספר מצומצם של אנשי עסקים בשיעור ניכר מהמשק". אם המחוקק היה מתכוון לכלול מדינה בתחולת החוק, הדבר היה מחייב דיון נרחב - וכזה לא התקיים.
הנדל מוסיף: "דרכי הטיפול בכוח המיקוח של מדינה זרה אל מול ממשלת ישראל הן סוגיה מורכבת ורגישה מבחינה מדינית. כוח המיקוח של מדינות זרות הוא רחב ובעל היבטים שונים לעומת כוח המיקוח אותו צוברים תאגידים ואנשים. כאשר אנו עוסקים בכוח מיקוח של מדינה זרה אל מול קובעי מדיניות בישראל, על כף המאזניים עומדים ריבונות מדינת ישראל, יחסי החוץ והאינטרסים הלאומיים שלה. זאת, לעומת השפעה של אנשי עסקים ותאגידים על קובעי מדיניות, לה השלכות פנים-מדינתיות, בדמות שבי רגולטורי וכשלי שוק... קצרה יריעתו של חוק שנועד להתמודד עם השפעה של גורמים עסקיים, מלהתמודד עם השפעה של מדינה זרה".
לדברי הנדל, "הרחבה מעין זו והכללת מדינות וישויות מדינתיות זרות ברשימת הגורמים הריכוזיים הינה מעבר לדל"ת אמותיו של החוק והיא תהא בבחינת עירוב מין שאינו במינו. המנדט אותו קיבלה הוועדה לצמצום הריכוזיות אינו מאפשר לה לפרוש כנפיים ולעסוק בשיקולים של מדיניות חוץ. על כן, יש להפריד בין הטיפול בריכוזיות של תאגידים ואנשים לבין הטיפול בכוח המיקוח של מדינות זרות אל מול ממשלת ישראל".
השופטים אלכס שטיין ודוד מינץ הסכימו עם הנדל; מינץ ציין שאין המדובר בטענות של מה בכך, אך הזירה לבירורן היא הרשות המבצעת. את ההתאחדות ייצגו עוה"ד אלדד כורש ושחק דוידזון, את המדינה ייצגו עוה"ד מוריה פרימן ויובל שפיצר, ואת איגוד החברות הסיניות בישראל - עוה"ד אילן בומבך ומירי בומבך.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
