מהיום: גרב היא גם זכר וגם נקבה

האקדמיה ללשון העברית קבעה השבוע כי שימוש בלשון נקבה במילה 'גרב', שסווגה עד היום כמילה בלשון זכר בלבד, יהיה תקני. בכך, הפכה החלטות קודמות שנסמכו על קביעות מילוניות ישנות. ההחלטה מושפעת באופן ניכר מן המעבר של הציבור לשימוש במילונים מקוונים.

המילה גרב החלה לשמש בשלהי המאה ה־19, והיא מיוחסת למחייה השפה העברית, אליעזר בן־יהודה, בהשראת הערבית (לפי מילונו: גֻ'רַאבּ). בדפוס היא הופיעה לראשונה במודעות בעיתונו של בן־יהודה "הצבי" עוד בשנת תרמ"ה (1885). במקורות חז"ל באה המילה גָּרָב והוראתה 'כלי חרס גדול' או 'שק של עור', וזאת במילון בן־יהודה גם צורת היחיד של גַּרְבַּיִם 'לבוש הרגליים' [יש בכך קושי דקדוקי] ומינה זכר. ניקוד המילה כפי שהיא מוכרת לנו היום - גֶּרֶב - מתועד במילון גרזובסקי וילין משנת 1927, ששם מינה נקבה. ואולם בעקבות בן־יהודה חזרו המילונים הבאים וקבעו שמינה זכר.

אך בפי רוב דוברי העברית, בשפה המדוברת, גרב וגרביים משמשים גם בלשון נקבה, כנראה בהשפעת נעליים ורגליים.

יצחק אבינרי סבר שמאחר שמדובר במילה חדשה כדאי שמינהּ יהיה נקבה (אף שרוב השמות במשקל זה הם זכר) משום שרבים גם השמות במשקל הזה שמינם נקבה (כמו ארץ, אבן, גפן, נפש, חרב, עצם); בגלל סמיכות הגרב לנעל ולרגל שהשימוש בהן הוא בלשון נקבה ובשל השימוש הנהוג.

בעבר נידונה האפשרות של שימוש במילה גרב בלשון נקבה בוועדת הדקדוק של האקדמיה ללשון העברית. הדיון התקיים פעמיים - בשנת 2000 ובשנת 2005 - ובשני הדיונים התקבלה העמדה שיש משקל רב לקביעות הבאות במילונים, שכן ציבור גדול המעוניין בלשון מסתמך עליהן. עם זאת, נקבע השבוע כי לאחר שב־15 או ב-20 השנים האחרונות עבר הציבור במידה רבה לשימוש במילונים מקוונים, ובהם המילון באתר האקדמיה, המבוסס על מילון ההווה, ובגלל שניתן לשנות בקלות את המילונים הללו לפי החלטות האקדמיה, ממליצה הוועדה של האקדמיה להכשיר גם את השימוש בלשון נקבה. "המורגלים ללשון זכר דווקא יוכלו כמובן להמשיך בדרכם", לשון ההחלטה.