אריה דרעי הגיש תביעת השתקה אשר איננה מגלה עילה כלשהי ויש למחוק אותה על הסף - טוען העיתונאי בן כספית, בכתב ההגנה בעקבות תביעתו של דרעי נגדו. דרעי תובע 400,000 שקל לאחר שכספית הגדיר אותו כ"עבריין מורשע שדמם של 45 נספי מירון מרוח על ידיו".

לטענת כספית (27.2.22), התביעה מתייחסת להבעת דעה ברורה ומטרתה למנוע ממנו ומאחרים לקיים דיון ציבורי בעדויות על אחריותו של דרעי לאסון מירון. היא הוגשה בסכום מופרך שאין לו אחיזה בדין, וכוללת "טענות סרק עובדתיות ומשפטיות ונסמכת על עילה גבולית ומשוללת סיכוי". כל אלו, לשיטתו, מצדיקה מחיקה או דחייה על הסף של התביעה.

לגופם של דברים טוען כספית, כי דרעי נטל חלק בהחלטה לקיים את ההילולה במירוו ללא כל מגבלה, וזאת למרות התנגדות משרד הבריאות. הוא מצטט את דברי מנכ"ל המרכז לפיתוח המקומות הקדושים, הרב יוסף שווינגר, שעה קלה לפני האסון: "אני לא רוצה... [לתאר] כיצד הייתה צריכה להיראות ההילולה הערב אם הרב דרעי לא היה מציל את העסק. הוא נלחם פשוטו כשמו, נלחם כארי וניסוח אחרי ניסוח. ברוך ה' הוא ריכך והנה אנחנו רואים את התוצאות, בזכותו הרבה".

עוד אומר כספית, כי דיוני ועדת החקירה הממלכתית הראו את מעורבותו של דרעי בהכנות להילולה ואת ההתערבות שלו ושל משרד הפנים בעבודת המשטרה. דרעי שלט בפועל במשרד הדתות "והוביל בעצמו את כל המהלכים הפוליטיים בדרך לאישור האירוע", וימים אחדים לאחר האסון אף הסביר בפומבי "שכולנו היינו בתחושה שהימים הקשים [של הקורונה] מאחורינו". לאור כל אלו, טוען כספית, דבריו היו הבעת דעה לגיטימית.

כספית אומר ש"דם על הידיים" אינו מונח משפטי אלא ביטוי שמתייחס לאחריותו של אדם כמטבע לשון. דרעי עצמו השתמש בו נגד פרויקט הקורונה דאז, פרופ' רוני גמזו; הוא הטיח בחודש שעבר ברשויות האכיפה ש"דמי ודם משפחתי נשפך בראש חוצות"; ורבים אחרים השתמשו בביטוי זה בהקשרים אחרים. כתב ההגנה הוגש באמצעות עוה"ד יורם מושקט ואוריין אשכולי-יהלום.