שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
דורון חסדאי, דחה (30.5.22) את תביעת הדיבה שהגיש בן אופק, בעלי קבוצת איקיוטק, נגד
ערוץ 10 (דאז) וגיא לרר, מגיש התוכנית "הצינור". חסדאי קבע, כי הפרסומים בעניין איקיוטק היו אמת ובעלי עניין ציבורי, בעוד בעדותו של אופק לא ניתן לתת אפילו אמון חלקי.
הפרסומים נעשו בפברואר 2014, כאשר נחשפה פרשת איקיוטק - שורה של חברות הקשורות לאופק, אשר דרשו מרבבות ישראלים תשלומים תמורת שירותים שלא ניתנו. הפרשה הובילה להגשת כתב אישום נגד אופק, לדיונים בכנסת ולתיקון בחוק הגנת הצרכן. אופק ייחס לערוץ 10 ולרר שישה פרסומים נגדו, ובנוסף לכך טען לפגיעה בפרטיותו ושהם נושאים באחריות לטוקבקים שפורסמו באתר הערוץ בצמוד לפרסומים המקוריים.
חסדאי קובע תחילה, כי לא היה פסול בכך שמעשיה של איקיוטק יוחסו אישית לאופק. לאחר שסקר שורה של פרסומים בעניינה של איקיוטק, הוא מסיק: "התובע ־ שהינו 'דמות ציבורית' לכל דבר ועניין - הציב עצמו אישית בחזית הוויכוח הציבורי שהתעורר - הרבה לפני תוכנית הנתבעים מושא התובענה - בקשר לגביית החובות האינטנסיבית, ומצא להציג עצמו כבעל עניין אישי בנושא זה. משכך אין לו להלין כעת על כי שמו אוזכר בכתבות מושא התובענה דנן לצד שמה של חברת איקיוטק (וחברות נוספות) שבבעלותו ובניהולו".
בעוברו לבחינת הפרסומים קובע חסדאי, כי מדובר ברצון לגיטימי לגייס דעת קהל למאבק ציבורי נגד איקיוטק; "אולי התובע הפך (ככל שהפך) להיות מושא לשנאה ובוז על-ידי קהלים שונים - כטענתו הבלתי מוכחת - עקב מבצע הגבייה האגרסיבי והשנוי במחלוקת שהפעילה חברת איקיוטק שבניהולו (עוד בשנת 2013) ובלא קשר לפרסומיו של לרר. את רוב צילומי המסך שהציג כראיה לא ניתן לייחס לדף הפייסבוק של לרר, ובאחרים אין כל לשון הרע כלפי אופק. הוא לא הוכיח שהם הפרו את צו המניעה שאסר לפרסם מסמכים רפואיים שלו; הוא לא הביא לעדות את היחצ"ן רונן צור שלטענתו לרר השמיץ אותו באוזניו; ודיווחו של הכתב דורון הרמן בעניינו של אופק היה זהיר ומדויק.
עוד אומר חסדאי, למעלה מן הצורך, כי הפרסומים היו אמת וקשורים בצורה הדוקה למאבק נגד הגבייה רחבת ההיקף של איקיוטק, וכי הם נעשו
בתום לב. "מטרת הפרסומים מושא התובענה הייתה להביא לידיעת הציבור ולתודעתו - במדיה הטלוויזיונית, במסגרת תוכנית 'צינור לילה' ובצורה נמרצת וממוקדת ־ את 'פרשת איקיוטק', ולגייס דעת קהל נרחבת כנגד פעולות הגבייה המסיביות שביצעה החברה, זאת כדי להמריץ את הרשויות השונות לפעולה אפקטיבית ואסרטיבית כנגד החברה". אופק לא הוכיח שהמטרה הייתה להכפישו אישית, מדגיש חסדאי.
חסדאי מוסיף, כי הערוץ אינו נושא באחריות לטוקבקים שנכתבו בו, בין היתר משום שאופק לא הוכיח שפנה לערוץ וביקש להסיר אותם ובעיקר משום שלערוץ ולרר "אין בקרה מקדמית על התכנים ויכולת אישית לסנן אותם מראש וחובה משפטית לעשות כן". חסדאי מוסיף: "לא מצאתי את עדותו של התובע כעדות שיש ליתן בה אמון מלא (או אפילו חלקי). עדותו של התובע לא הייתה מהימנה בעיני. התובע הותיר רושם לא אמין. לחלק מהשאלות השיב כי אינו יודע". אופק גם "נמנע מלזמן עדים שונים לתמוך את תביעתו ולסייע בהוכחתה, וזאת מבלי ליתן הסבר והנמקה מדוע עשה כן". כך נותרה עדותו בודדת, וכאמור לא ניתן להסתמך עליה. אופק חויב בתשלום הוצאות בסך 75,000 שקל. את אופק ייצג עו"ד מאיר שחר, ואת הערוץ ולרר - עוה"ד דורון קול ומאיה בלומנפלד.
