נשיאת בית המשפט העליון,
אסתר חיות, פסלה (20.6.22) את שופט בית המשפט המחוזי מרכז,
עידו דרויאן-גמליאל, מלדון - כחבר בהרכב - בעניינו של נאשם בעבירות מין חמורות. זאת, לאחר שהוא נחשף לחומר בעניינו בהליכים קודמים והתבטא בגנותו.
האיש מואשם בעבירות מין בבנותיו הקטינות ודרויאן-גמליאל ישב בהרכב לצידם של השופטים
חגי טרסי והדס רוזנברג-שיינרט - לאחר שהתיק הועבר מהרכב אחר. הנאשם ביקש להחזיר את התיק להרכב הקודם או להחליף את דרויאן-גמליאל. נשיאת בית המשפט,
רות לורך, הורתה לדרויאן-גמליאל לפרט אם נחשף - כאשר האריך את מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים - לחומרים המונעים ממנו לדון בתיק העיקרי. דרויאן-גמליאל השיב בשלילה, לורך דחתה את הבקשה במישור המינהלי ובעקבות זאת ביקש הנאשם לפסול את דרויאן-גמליאל.
דרויאן-גמליאל דחה את הבקשה באומרו, כי לא נחשף בהליך המעצר לחומר ראייתי-עובדתי, וכי קבע שקיימת עילת מסוכנות על-פי הנסיבות העובדתיות שרובן ככולן פורטו בכתב האישום או יעלו בעדויות. לדבריו, מסקנותיו בנוגע למסוכנות הנאשם אכן לא היו קלות, אך היו ממוקדות בדיני המעצרים "ואין עימן חריגה לתחום ההליך העיקרי, על דרך קביעת מהימנות או התרשמות אישית".
הנאשם ערער לבית המשפט העליון, ובהליך זה שינתה המדינה את עמדתה והסכימה לקבלת הערעור. לדבריה, תסקיר שירות המבחן שהוגש לדרויאן-גמליאל בהליך המעצר כלל שני מרכיבים שלא ייחשפו בתיק העיקרי: גרסת המתלוננות לפיה "תלונתן הינה תלונת אמת וכי הן מסרו אותה מחשש לשלומן של אחיותיהן הקטנות", אך הן סבורות שהנאשם אינו מהווה סיכון כלפיהן ואינן מתנגדות לשחרורו; וההתייחסות של שירות המבחן לתלונה הקודמת שהגישה אחת המתלוננות נגדו.
חיות קיבלה את הערעור באומרה, כי אומנם דרויאן-גמליאל לא נחשף לכמות רבה של חומר בלתי קביל, אך יש מקום לפסול אותו בשל הצטברות של מספר נסיבות ייחודיות, ובפרט האופן בו התייחס בהחלטת המעצר לתלונה הקודמת נגד האיש. עצם ההיחשפות לתלונה אינה יוצרת אוטומטית עילת פסלות, אך במקרה זה גזר ממנה דרויאן-גמליאל מסקנות כלליות בדבר מניעיו ותחושותיו של הנאשם. הוא ראה אותה כאינדיקציה ל"היעדר מורא מנוכחות אפשרית של אחרים, או מסכנת חשיפה", ואף הדגיש כי התלונה "לא היוותה סמן-אזהרה מרתיע, אלא כנראה שעודדה אצל [הנאשם] תחושת חסינות". את הנאשם ייצגה עו"ד יפית וייסבוך, ואת המדינה - עו"ד מורן פולמן.
