בוריס ג'ונסון התפטר (יום ה', 7.7.22) מראשות ממשלת בריטניה, תפקיד אותו מילא מאז יולי 2019. הוא ימשיך לכהן בו עד שהמפלגה השמרנית, לה יש רוב מוחלט בפרלמנט, תבחר את יורשו - ככל הנראה בחודש אוקטובר. בין המועמדים הבולטים: שרת החוץ, ליז טראס; שר האוצר היוצא, רישי סונאק; שר הבריאות לשעבר, ג'רמי האנט, שהפסיד לג'ונסון ב-2019; שר הבריאות היוצא, סאג'יד ג'ייוויד; ושר ההגנה, בן וואלס.
ג'ונסון אמר: "ברור שהסיעה השמרנית בפרלמנט רוצה מנהיג חדש וראש ממשלה חדש, ואני מסכים שהתהליך צריך להתחיל כעת; לוח הזמנים ייקבע בשבוע הבא". הוא הזכיר שהיום מינה שרים במקום אלו שהתפטרו ביומיים הקודמים, כרמז לכוונתו לכהן עוד מספר חודשים. "עבדתי כה קשה בימים האחרונים כדי להמשיך בתפקידי לא רק כי רציתי בכך, אלא כי חשבתי שזו מחויבותי כלפיכם - לעשות את מה שהבטחנו ב-2019". הוא הגיע גאווה בהישגי ממשלתו ובראשם הברקזיט, המאבק בקורונה והובלת המערב (כלשונו) מול תוקפנותו של
ולדימיר פוטין ברוסיה.
עוד ציין ג'ונסון את ההשקעות הנרחבות שביצעה ממשלתו בתשתיות ובטכנולוגיה, והבטיח שאם מדיניות זו תימשך - "נהיה המדינה המשגשגת ביותר באירופה". ג'ונסון הוסיף: "ניסיתי לשכנע את עמיתַי שלא נכון לשנות כעת את ההנהגה, כאשר יש לנו כל כך הרבה לעשות וכזה רוב גדול ומפגרים בסקרים רק בכמה נקודות. אבל כאשר רוח העדר משתנה - היא משתנה. אני מצטער שלא הצלחתי. ודאי שזה מכאיב שלא לראות בעצמי במימושם של כל כך הרבה רעיונות ותוכניות".
ג'ונסון הדגיש: "איש אינו חסר תחליף בפוליטיקה. המערכת המצוינת שלנו תבחר מנהיג נחוש שיוביל את המדינה בזמנים קשים, ואתן לו או לה את כל תמיכתי. יש הרבה שינשמו לרווחה, אחרים יתאכזבו; אני מצטער מאוד לוותר על התפקיד הטוב ביותר בעולם". ג'ונסון לא הביע צער או התנצלות על מהלכיו שהובילו להתפוררות ממשלתו, ולמעשה האשים את הסיעה בכך שלא העניקה לו גיבוי.
ג'ונסון נכנע ללחץ כבד שהפעילו עליו כמעט כל בכירי השרים בממשלתו, לחץ שהגיע עד להתפטרויות של חמישה חברי קבינט וקרוב ל-50 חברים בממשלה המורחבת ב-48 השעות האחרונות. גם שרים שלא התפטרו, כולל שרי האוצר (נדים זהאווי) וההגנה (בן וואלס), קראו לו בפומבי לפרוש. עד אמש דחה ג'ונסון את כל הדרישות, אך הבוקר הגיע הלחץ לנקודה בה לא יכול היה להמשיך ולהתנגד.
העילה המיידית למשבר היא פרשת כריס פינצ'ר, שהתפטר בשבוע שעבר מתפקידו כסגן מצליף הסיעה השמרנית לאחר שנטען שהטריד מינית שני גברים. כאשר התברר שג'ונסון מינה אותו לתפקיד למרות שכבר ב-2019 הושמעו טענות דומות, טען ג'ונסון שלא ידע עליהן. אולם, בסוף השבוע חשף מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, כי הדברים הובאו לידיעתו בזמן אמת; ג'ונסון טען ששכח זאת, אך מבחינת בכירי מפלגתו היה זה הקש ששבר את גב הגמל.
לפני פחות מחודשיים שרד ג'ונסון הצבעת אי-אמון בסיעה, בה קיבל 58% בלבד מהקולות - שיעור נמוך מאוד לראש ממשלה מכהן. אותה הצבעה באה בעקבות הדוח על ההתכנסויות והמסיבות שהתקיימו במעונו ולשכתו (דאונינג סטריט 10) בעיצומו של גל הקורונה הראשון ב-2020, כאשר בריטניה הייתה מצויה בסגר הדוק במיוחד ובני משפחה לא ראו זה את זה במשך שבועות ארוכים (מה שמכונה "פארטיגייט").
ג'ונסון עצמו ואנשי לשכתו ומשפחתו הפרו שוב ושוב את המגבלות, וג'ונסון אף נקנס על כך - ראש הממשלה הבריטי הראשון הסופג ענישה פלילית בעת כהונתו. הוא הכחיש תחילה את קיום האירועים ואת השתתפותו בהם, ושוב נתפס באמירת שקר: התקשורת ולאחר מכן סו גריי, עובדת ציבור בכירה שחקרה את הפרשה, חשפו תמונות של ג'ונסון - כולל במסיבת יום ההולדת שארגנה רעייתו, קרי ג'ונסון.
גל של אמירות כזבים
הייתה זו הפעם השלישית בכהונתו בה ג'ונסון נתפס בשקר בוטה. הפעם הראשונה הייתה כבר ב-2019, כאשר מסר למלכה אליזבת מידע כוזב בעת שביקש את הסכמתה הפורמלית לפיזור מוקדם של הפרלמנט כדי להבטיח את אישור ההסכם שהציג לביצוע הברקזיט. כל השרים שהתפטרו ביומיים האחרונים וכל הקוראים להתפטרותו של ג'ונסון אמרו, כי איבדו את האמון בו בשל הפגיעה הקשה ביושרתו - תוצאה של גל אמירות הכזבים שלו.
ג'ונסון בן ה-58 החל את הקריירה שלו כעיתונאי בעיתון טיימס (ממנו פוטר בשל ידיעה כוזבת), היה כתב דיילי טלגרף בבריסל וערך את העיתון ספקטייטור. הוא נבחר לראשונה לפרלמנט בשנת 2001, ובשנים 2015-2008 כיהן כראש עיריית לונדון. בשנת 2016 היה ג'ונסון מראשי מחנה הברקזיט ומן האחראים לנצחונו המפתיע במשאל העם על הפרישה מ
האיחוד האירופי. כאשר החליפה תרזה מיי את
דייוויד קמרון באותה שנה בעקבות כשלונו במשאל העם, היא מינתה את ג'ונסון לשר החוץ - תפקיד ממנו התפטר בשנת 2018, בשל מחלוקת קשה עם מיי על הברקזיט.
ביולי 2019 ניצח ג'ונסון בהתמודדות על הנהגת המפלגה השמרנית בעקבות התפטרותה של מיי, ובדצמבר של אותה שנה הוביל את השמרנים לנצחון מוחץ בבחירות לפרלמנט עם 358 מבין 650 המושבים בו. אולם, הפופולריות של ג'ונסון צנחה במהירות - גם בשל היד הקשה בה טיפל בקורונה וגם ובעיקר בשל הפרשות השונות ובראשן "פארטיגייט". ג'ונסון פועל בסגנון פופוליסטי ואף מכונה "טראמפ הבריטי".