שופט בית המשפט העליון,
עופר גרוסקופף, מציע (13.7.22) שינוי משמעותי בתחום החוזים: כאשר מדובר בפרשנות של חוזה בין אנשים פרטיים, יש להעניק עדיפות לאיתור אומד דעתם במועד ההתקשרות, על פני לשון החוזה. מדובר למעשה בהלכת אפרופים מצומצמת, לאחר שהמחוקק קבע שככלל יש להעניק עדיפות ללשון החוזה.
בשנת 1995 קבע הנשיא דאז,
אהרן ברק, כי יש לבחון חוזה בעת ובעונה אחת על-פי לשונו והנסיבות החיצוניות, במטרה לרדת לאומד דעתם של הצדדים - ולא לפנות אל הנסיבות רק כאשר הלשון אינה ברורה. פסק דין זה היה הלכה מחייבת של בית המשפט העליון, אך ספג ביקורת רבה מצד עורכי דין וחוקרים, בטענה שהוא גורם לאי-ודאות משמעותית בדמות התערבות אפשרית של בית המשפט שנים לאחר חתימת החוזה.
השופט
יורם דנציגר הוביל בבית המשפט העליון את ההתנגדות להלכת אפרופים, ואף ספג ביקורת אישית יוצאת דופן מצידו של ברק. בסופו של דבר תיקנה הכנסת את חוק החוזים, ולפי רוב הפרשנים - שבה וקיבעה את עדיפותה של הלשון, כך שהנסיבות יובאו בחשבון רק אם הלשון אינה ברורה די הצורך. כעת מציע למעשה גרוסקופף (שהיה פרופסור למשפט אזרחי עד למינויו לשופט מחוזי ב-2009) לאמץ גרסה מרוככת של אפרופים - רק כאשר מדובר בצדדים פרטיים.
גרוסקופף מצטט מאמר שפרסם לפני שנתיים עם ד"ר יפעת נפתלי בן-ציון. תמציתו: "עסקינן בחוזה בין שני אנשים פרטיים המצויים במישור שווה, ולא בחוזה צרכני (חוזה בין צרכן לעוסק) או בחוזה עסקי (התקשרות שכל הצדדים לה הם עוסקים). בסוג כזה של הסכמים, דהיינו בחוזה פרטי, ראוי להעניק את עיקר המשקל במאמץ הפרשני לניסיון לאתר את אומד דעתם הסובייקטיבי ולמצער המשוער (ההיפותטי) של הצדדים במועד בו התקשרו בהסכם". גרוסקופף סבור שכך יש לעשות גם במקרה שלפניו, בו שני הצדדים היו מיוצגים בידי אותו עורך דין אך ברור שלא הושקע מאמץ מיוחד בניסוח ההסכם.
עמדת גרוסקופף אינה פסיקה מחייבת
המשנה לנשיאה בדימוס,
ניל הנדל, מסתייג מהצעה זו: "החוק לא עוסק בקטגוריה זו [חוזה בין אנשים פרטיים] ובכללים פרשניים שונים שיש לנקוט במסגרתה ולפיכך הייתי נזהר משימוש בה". הנדל מציין, כי ניסיון שיפוטי של שנים רבות הוביל אותו למסקנה, כי בחיי המעשה - אין הבדל משמעותי בין הלשון לבין הנסיבות ואומד דעת הצדדים, וכי הרעש סביב הלכת אפרופים "לא הוכיח את עצמו בשדה המעשה". לדבריו, "הבדיקה הפרטנית חזקה מהקטגוריות השונות שניתן לחלק אליהן את מציאות החיים והחוזים. כך, שופט ידון בכל מקרה לגופו, תוך שהוא מחלץ את אומד דעת הצדדים מתוך הלשון, כלי הקיבול של כוונתם ונסיבות המקרה".
השופט
יוסף אלרון אומר כי נסיבות המקרה אינן מצריכות הכרעה במחלוקת בין גרוסקופף להנדל, ולכן אין הוא מחווה את דעתו. לפיכך, עמדתו החדשנית של גרוסקופף אינה פסיקה מחייבת, אך היא עשויה לשמש צדדים בערכאות נמוכות יותר ואולי אף להגיע להכרעה בבית המשפט העליון.
הדברים נאמרו במסגרת דחיית ערעורם של בני הזוג אריה פיסחוב וענת פיסחוב בסכסוך עם גיל ישראלי על דירה בחיפה, אותה שכרו ממנו, התחייבו לרכוש אותה אך לא עמדו בחוזה. בדיון במחוזי התברר, כי הצדדים חתמו על חוזה שכירות גלוי ולצידו על הסכם סמוי לרכישה הדרגתית של הדירה. בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט
נפתלי שילה) דחה את התביעות ההדדיות, פיסחוב שבו וביקשו לחייב את ישראלי לשלם להם 2.1 מיליון שקל אך כאמור הערעור נדחה. גרוסקופף מעיר, כי ישראלי הציג במחוזי גרסאות שקריות ונתן את ידו להתקשרות בהסכמים למראית עין, ולכן פסק לו הוצאות בסך 5,000 שקל בלבד. את פיסחוב ייצג עו"ד חיים סודקביץ, ואת ישראלי - עוה"ד גיא כרמי ויואב סתיו.
