העליון מגדיר חובת בנק לבדוק הוראות של שלוח

בנק אינו צריך לבדוק הוראות של שלוח מטעם הלקוח, הנראות כשרות ותקינות; חלה עליו חובת בדיקה כאשר מתעורר חשד בנוגע לתקינות הפעולות. כך אומר (יום ב', 18.7.22) שופט בית המשפט העליון, עופר גרוסקופף, השב ומעגן הלכות שקבע בית המשפט העליון.

גרוסקופף אומר: "הנחת המוצא היא שבמרבית המקרים, נותני ההוראות לבנק הם אנשים ישרים, ועל כן לא חלה על הבנק חובת חקירה מקיפה ביחס לפעולות שעל פני הדברים נחזות ככשרות ותקינות. אולם במקרים בהם מבצע השלוח פעולות המעוררות חשד בקשר לתקינותן, אם בראי הפעולה עצמה ואם בראי הפעולה מנקודת מבטו של הלקוח ורצונו - או אז, מוטלת על הבנק החובה לבדוק ולחקור את פשרן של אותן פעולות וליידע את הלקוח, אפילו אם נדמה כי הן מעוגנות בהרשאה תקפה, כאשר היקף האמצעים שיידרש הבנק להשקיע לצורך אותו בירור ייבחן לפי כל מקרה ונסיבותיו.

"שניים הם השיקולים שעל הבנק לקחת בחשבון: רמת החשד בדבר ביצועה של פעולה פסולה מזה והיקף האמצעים הנדרשים לצורך בירור אותה פעולה חשודה מזה. ככל שרמת שהחשד גדולה יותר, והחקירה הנדרשת מהבנק היא פשוטה ומהירה יותר, כך תגדל חובתו של הבנק". גרוסקופף גם מציג דוגמאות לפעולות מעוררות חשד: השלוח מבצע פעולה ביחס לענייניו-שלו, פעולה המעניקה לו-עצמו טובת הנאה, פעולה שיש בה משום ויתור על זכויות הלקוח-השולח או פעולה בה אין תמורה ללקוח.

נקודת המוצא כאשר הלקוח מעניק לאדם אחר ייפוי כוח לפעול בחשבונו, מסביר גרוסקופף, היא ש"מחד-גיסא, מוטלת על הבנק החובה לפעול על-פי הוראות השלוח, המשקפות במצב הדברים הרגיל את רצונו של השולח, הוא לקוח הבנק; ומאידך-גיסא, נוכח 'בעיית הנציג' המתעוררת ביחסי שליחות, אל לו לבנק לקבל את הוראות השלוח באופן עיוור, שמא ימצא עצמו נותן יד לפעולה המנוגדת לאינטרסים של לקוחו (הוא השולח)".

סופו של סכסוך שהחל ב-2003

הדברים נאמרים בפסק דין המסיים סכסוך משפטי שהחל לפני 19 שנה בין אברהם גזונדהייט המנוח (שהיה בין היתר מבעלי השליטה בחברת הנדל"ן ישרס), הבנק הבינלאומי והרי ספיר שהיה נציגו של גזונדהייט בישראל. לאורך השנים נפטר גזונדהייט ואת התביעה המשיכה אלמנתו, שושנה גזונדהייט; באי-כוח התובעים התחלפו מספר פעמים; התיק עבר מבית המשפט המחוזי בתל אביב למחוזי מרכז, וגם שם התגלגל בין מספר שופטים.

במקור תבע גזונדהייט את בנק כללי (שהיה אז בשליטת משפחת רוטשילד וכיום הוא חלק מן הבנק הבינלאומי), בטענה שאפשר לספיר למעול בכספיו - מעילה שיצרה יתרת חובה של 34 מיליון שקל בשנת 2001. בשנת 2013 ניתן בהסכמה פסק דין נגד ספיר, שהסכים לשלם לגזונדהייט 18 מיליון שקל. בשנת 2019 דחה המחוזי (השופט רמי אמיר) את רוב תביעתו של גזונדהייט בשל התיישנות, וחייב את הבנק להשיב לו 850,000 דולר ו-150,000 שקל.

שני הצדדים ערערו על פסק הדין, וגרוסקופף דחה אותם כמעט במלואם למעט הוראה לחשב מחדש חלק מן הריבית על חשבונותיו של גזונדהייט. גרוסקופף אומר כי אפילו אם לא הייתה חלה התיישנות על רוב התביעה - הרי שהבנק פעל בצורה סבירה ולא אמור היה לחשוד בהוראות שנתן לו ספיר. גרוסקופף גם אימץ את ממצאיו העובדתיים של אמיר.

גזונדהייט חויבה בתשלום הוצאות בסך 25,000 שקל. השופטים ג'ורג' קרא ואלכס שטיין הסכימו עם גרוסקופף. את הבנק ייצגו עוה"ד דורון דן ועינב שנקר, ואת גזונדהייט - עוה"ד איל רוזובסקי ויעל אנטונלי.