דבריו של שר הביטחון
אהוד ברק מעל דוכן הכנסת, כאילו הכנת מבצע צבאי אינה סרט ריאליטי או להבדיל הזמנת סרט VOD, מכוונים אל המון נבער מדעת, ולא אל ציבור חושב.
עבור הפוליטיקאים כאן, אחריות אישית למחדליהם הינה קשקוש, אשר אינו תואם את מושגיהם על הדמוקרטיה, ולכן עליהם להמציאה מחדש, כך שתתאים לביצועיהם הכושלים ולא תחייבם חלילה לשלם את המחיר הנדרש בדמוקרטיות מתוקנות.
הפטריוטיות המזויפת, אשר עוטים על עצמם רבים מתושבי המדינה, אינה מסייעת לתיקון הפגמים ולכך מצטרפת שורה שלמה של מושגים, אשר מהם משתמע, כי כל המעז להביע ביקורת הינו בוגד - מילה אשר מופרחת באוויר בחוסר אחריות, ולמעשה מתירה את דמו של ה"בוגד" התורן.
האלימות המבישה בכנסת ישראל, אשר בה חזינו אך לפני ימים אחדים, מזכירה באסטה פרועה בשוק כלשהו (ושם יש לקוות הייתה מתערבת המשטרה). התנהלותן גסת הרוח של שתי חברות כנסת, מעלה סומק כהה בלחיי כל ישראלי שפוי, ומה הפלא שאזרחי המדינה בזים לנבחריהם?
מצופה מיושב-ראש הכנסת לדרוש אמות מידה התנהגותיות מכל אחד מחברי הכנסת, ואין לשלול ביטול זכויות מחברי כנסת המהווים "דוגמה" לאלימות, להתלהמות ולאי-כיבוד האחר.
עצם העובדה כי אי-מוכנותם של אנשי השייטת סיכנה את חייהם, מלמדת על רשלנות אשר בסיסה נעוץ ביוהרה, וקשה לעבור על כך לסדר היום, כאילו יד הגורל הייתה במעל.
חרפה היא כי שבוע ויותר לאחר המשט, אין ולו אדם אחד בכל המערכות כולן, אשר יאזור אומץ ויושרה ויודה באחריותו.
שומה עלינו האזרחים לדרוש זאת מממנהיגינו. ויפה שעה אחת קודם.
