|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
"בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין, כי המאור שבא מחזירו למוטב"
|
אם להיות כן עם עצמי לרגע, אחת הסיבות העיקריות שבגללן נרתעתי אפילו לחשוב על הקשר המתוקן שבין אדם למקום היא אותה התחושה הקשה שדת מגבילה את האדם.
אין דרך אחרת לתאר את ההרגשה החונקת הזאת כשמבקשים מאדם שלא הורגל לכך מעולם לשנות במשהו את התנהגותו היום יומית בציפייה לאיזה שהוא שכר שיבוא לו מלמעלה בחלוף השנים.
אלו שזכו לחינוך דתי אולי לא יוכלו להבין את זה כמו אדם חילוני מבית, ואולי הם מכירים את זה יותר אך מתכחשים לאותה התחושה וקוראים לה יצר הרע, והם צודקים באופן כללי ובוא בעת טועים טעות מרה אשר הפכה את הדת בקרב הציבור הרחב למאוסה כל כך, ואת הציבור הדתי לממורמר ואנטיגוניסטי.
ברבות השנים הפכה הדת היהודית אותה יסד אברהם אבינו מדת המבוססת על הכנסת אורחים, הסברת פנים ואהבת חינם למין כת שהבוחרים ללכת בדרכה מנוהלים באופן מוחלט לא על-ידי הרצון לאהוב את האחר אלא על-ידי רבנים שמצליחים למצוא אסמכתא מהתנ"ך שתצדיק את הקפריזות שלהם בלי להתחשב בערכים הבסיסים עליהם נבנתה הדת.
לדוגמה היה ניתן לראות לאחרונה רבנים אשר סירבו בתוקף לאפשר למגזר תלמידות מסויים ללמוד עם מגזר אחר וזאת מבלי להיכנס לצד המוסרי או החוקתי של העניין עבירה על הכלל המרכזי של "ואהבת לרעך כמוך".
אז מה זה בכלל יצר הרע?
איך אני יודע מתי הוא מתגלה לי בצורתו האמיתית ומתי זאת הנשמה שזועקת בי לפעמים עד כדי בחילה "יש כאן משהו רקוב"? והחשוב מכל, האם משהו כל כך סוביקטיבי כמו הרגשתו של האדם, מישהו מלבדו יכול לפרש?
כשהגעתי לחוכמת הקבלה הרגשתי כמו סכר שנפרץ בתוכי, סכר שהתאמצתי שנים להחזיק ולהדחיק. אותה שאלה שלא העזתי לשאול לפני היא שפתחה לי את שער הדמעות שלא מספיקות לרדת גם בזמן כתיבת שורות אלה כשאני אני נזכר בה.
האם ישנה אפשרות, גם אם הקלושה ביותר,שהרבנות טועה?
שזה לא האלוקים שאני מכיר?
שישנה דרך שמסתירים ממני?
בורא שלא שופט אותך על מעשייך?
התשובה היא כן!
הפסוק שמסביר את זה בצורה הכי טובה הוא "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין, כי המאור שבא מחזירו למוטב".
בראתי יצר רע, והמקובלים אומרים זה בלבד ברא ה'.
זה אולי ההבדל המרכזי בין הקבלה ליהדות שאנחנו מכירים היום ובכלל לכל הדתות בעולם.
הקבלה אומרת כולך יצר רע הנקרא הרצון לקבל הוא חומר הבריאה, ומנגד יש את התורה שמאור שלה מחזירו למוטב.
זאת אומרת ישנו כוח חבוי בין המילים שם בתורה שרק הוא יכול לעזור לך להתגבר על היצר הרע הזה. לא צדקה ולא תפילה וגם לא פתק למפלגה התורנית שלך בבחירות הבאות, רק האור העליון.
כשנכנסים עמוק יותר בלימוד הקבלה גם מבינים מה באמת כתוב שם מעבר לסיפור ההיסטורי המרתק על איזה עם עתיק יומין.
אבל זה כבר נושא למאמר אחר, אני רק יכול לומר שלא מדובר בספר חוקים שאם תמלא אותם תגיע לגן עדן.
|
| תאריך:
|
17/06/2010
|
|
|
עודכן:
|
17/06/2010
|
|
משה אדרי
|
|
על-רקע הדיבורים על התחממות בצפון ואפשרות להידרדרות למלחמה, עולה וצפה שאלת השתנות האיומים על מדינת ישראל. ממציאות ארוכת שנים שבה תרחיש הייחוס של מדינת ישראל היה מתקפת פתע לכיבוש שטח מוגבל או רחב היקף, לדפוס של ירי טילים ורקטות לעבר ריכוזי אוכלוסיה בישראל, יחד עם הפעלת טרור ושיטות של גרילה.
|
|
|
|
|
בעוד אנחנו עסוקים במאבקים מיותרים של דת ומדינה, חוששני שמתרגשת עלינו בקרוב מלחמה כוללת. מלחמה של ממש, בכמה חזיתות בו-זמנית ובעורף, עם הרוגים של ממש. וכמו ערב מלחמת יום הכיפורים - אנחנו באופוריה, ולא קולטים את אותות האזהרה, ושוב נופתע, ושוב נשלם בקורבנות רבים.
|
|
|
|
|
החלטת בג"צ, שציוותה על מאסרם של עשרות הורים חרדים מעמנואל המסרבים לשלוח את בנותיהם לבית ספר מסוים, אמורה היתה, כביכול, לכפות את החוק על אזרחים סרבנים. ואולם, נראה כי החלטה זו כשלעצמה בלתי-חוקית, מאחר שניתנה בחריגה מהסמכות שנתן המחוקק לבג"צ. וכפי שנראה להלן, אין מדובר בחריגה "שולית", אלא בחריגה מסמכות רחבה ושיטתית מכלל החוקים הנוגעים לעניין, וזאת עוד לפני שנדון בהיבטים החוקתיים של פסיקה בעייתית זו.
|
|
|
|
|
כאשר קראתי ביום שישי האחרון בידיעות אחרונות את מאמרו של שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן, שבו הוא מיילל וקובל על מסע הרדיפה השיטתי שנערך, כביכול, נגד אדונו ראש הממשלה לשעבר המגה מושחת אהוד אולמרט, חשתי שאני צופה בטראגי-קומדיה של טעויות.
|
|
|
|
|
השיעור הראשון באוריינות תקשורתית (ופוליטית) שקיבלנו לפני עשרות שנים מפרשנינו וממנהיגינו היה פשוט: מה שאומר שליט ערבי לאוזני העולם הוא רק דיבור "לצורכי חוץ". את האמת הוא אומר בבית. שם, "לצורכי פנים", הוא מביע את עמדתו האמיתית, שמתמצה בדרך כלל בתאווה בלתי נשלטת להשליך את היהודים לים. לכן הרבו הכתבים לענייני ערבים לצטט את מה שכתב בערבית לקהל המצרי העיתונאי חסנין הייכל, שכונה באותם ימים "שופרו של עבד אל-נאצר".
|
|
|
|
|
