בכל מסע בחיים יש שלושה דברים חשובים שבלעדיהם אי-אפשר להתקדם.
אתה צריך יעד, כלומר מקום אליו אתה רוצה להגיע, המטרה.
אתה צריך אמצעי תחבורה,גם אם זה הוא מסע רגלי אז לצורך העניין הרגליים הן אותו אמצעי תחבורה, אבל חייב להיות משהו שבעזרתו אתה מתקדם, נקרא לזה אמצעי.
וצריך כמובן את הרצון, ואני חושב שאין כאן מקום להרחיב או לצטט את המורה לספורט שלי שהרי כולנו מבינים את חשיבות הרצון בכל פעולה בחיים גם הבסיסית ביותר.
אותם שלושה יסודות מזכירים לי מעט את משולש האש שלימדו אותנו בבית הספר שאם תחסיר אחד מהם לא תוכל להתקיים שריפה.
אוויר, חום ,וחומר דלק.
ההתקדמות הרוחנית של האדם עובדת בדיוק באותה השיטה.
ישנם אותם שלושה אלמנטים הדרושים להתקדמות אשר בלעדיהם לא יוכל אדם לעולם להגיע למטרת הבריאה שהיא גילוי הבורא בנבראיו.
האלמנט הראשון הוא היעד, החום אם תרצו. אותו ניצוץ של אהבת הזולת שנדלק בלב האדם הנקרא הנקודה שבלב ואותו צריך לטפח וללבות כך שיתפתח לגחלת שתגדל להיות להבה.
הניצוץ הראשוני האדם מקבל מלמעלה לכן אל לנו לשפוט אותם אנשים שאינם לוקחים חלק בהתיקון משום שאין הדבר בידם.
האלמנט השני הוא החומר הדלק, החיסרון.
אותו הרצון הוא החמקמק ביותר משאר היסודות שכן אין אדם מסוגל לשנות את רצונו בעצמו.
הוא יכול להתפלפל עם ההיגיון עד כמה שחשובה לו המטרה הזאת שהוא רוצה להשיג ושהדעת נותנת שצריך לעשות הכל בשבילה אולם אין זה חומר דלק של ממש כי המחשבה היא תולדה של הרצון אולם הרצון לא יכול להיות תולדה של המחשבה.
אם כך איך בכל זאת אפשר להשיג את אותו הרצון המיוחל?
בדיוק בשביל זה סידרו לנו מלמעלה את השפעת הסביבה. אותה התלות של האדם בדעת הסובבים אותו בכל פרמטר בחיים. לכן תיקנו לנו המקובלים ליצור סביבנו את הסביבה הנכונה שתשפיע על הרצונות שלנו.
בדיוק כמו שילד בבית הספר רואה את כל החברים מתלהבים מאיזה צעצוע חדש ואפילו שרגע לפני זה טען שהוא לא מעוניין בו הוא מיד מגלה עניין באותו הצעצוע.
כך אנחנו צריכים לדבר על חשיבות המטרה ובדרך הזאת אנחנו מעניקים אחד לשני את הדבר היחידי שאין אנחנו מסוגלים להעניק לעצמו.
את חומר הדלק למסע המפרך הזה את החיסרון לרוחניות.
האלמנט האחרון הוא כמובן האור המחזיר למוטב שהוא כמו אוויר לנשימה לכל מי ששואף להגיע לרוחניות.
כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין, כי המאור שבא מחזירו למוטב".
והלוואי שנזכה כולנו לחזור למוטב...
