פרשת הנגבי: לשקר יש רגליים!

אכן כן, צחי הנגבי זוכה מכל אשמה, להוציא "מתן עדות שקר", שזהו, כידוע, פסיק קטן ובלתי משמעותי בסולם הערכים של ישראל לעת הזו.

הנגבי יצא מאוד-מאוד שמח ואפילו "מאושר" לדבריו, שהרי דבר פעוט כל-כך, כמו מתן עדות שקר, לא יעכב אישיות ציבורית מלטפס במעלה מדרגות השלטון מעלה-מעלה באין מפריע.

אמנם הנגבי מרכין ראש ומצטער על טעויות שעשה, אך מדבריו ניתן להסיק כי טעותו - שקריו - אינה מהווה עילה להסתלקותו המיידית מכל פעילות ציבורית שהיא, כי באמת, למה נהיה קטנוניים ונחבל בקריירה של שר לשעבר אשר "רק" שיקר.

אכן, סולם ערכים מופלא שורר במקומותינו וכאשר בארזים נופלת שלהבת, מה באמת נשאר לאזובי הקיר לומר?

אין כלל להעלות על הדעת כי באיזושהי מדינה מתוקנת הייתה עבירה שכזו מסתיימת ללא הסתלקות מיידית של אותו נבחר ציבור. מזעזע ממש לגלות כי בעיני המערכת המשפטית, הרשעה בעדות שקר אינה מחייבת קלון! והיא סוללת את הדרך להפנמת התנהלות קלוקלת זו לכלל הציבור כדבר שבשגרה וכדבר נסלח.

יומו המאושר של מר צחי הנגבי הוא יום עצוב נוסף לחברה בישראל.

בעשרת הדיברות כתוב "לא תענה" - לא תענה ברעך עד שקר! לא מדובר בשקרים רגילים (אם קיים בכלל שקר רגיל) אלא בעדות שקר, אשר במדינות רבות נחשבת לעבירה פלילית; וגם בישראל, בחוק העונשין, עדות שקר עשויה להושיב אדם בכלא לשבע שנים.

לא קשה להבין את שמחתו של מר הנגבי על כך שבית המשפט "שכח" את מקורות עדות השקר ביהדות ובמוסר היהודי, אך קשה מאוד לאזרח המדינה לבלוע בפעם המי יודע כמה את פסקי-הדין הביזאריים היוצאים מבית המשפט שלו.

"מדבר שקר תרחק" [שמות כ"ג, ז'], אלא אם כן אתה נבחר ציבור הנשפט בישראל.