|
|
מיקי גולדווסר. סלחנות חד-צדדית [צילום: גלעד קוולרצ´יק]
|
|
|
|
|
|
|
זכותך, מיקי גולדווסר, להביע את דעותייך בכל דרך שתבחרי, אני רק מקווה שאת ושאר הקוראים יאפשרו גם למי שדעתו שונה להביע דעה, מבלי להמטיר עליו גלי שטנה וקללות.
את כותבת כי "קבוצה של הוזים...חושבת שאם נעצים את כלכלת ומקור תעסוקתם של הפלשתינים, הם יהפכו למתונים". את טועה ומטעה. האחריות הרובצת על ישראל הינה מכוח העובדה כי אנו אחראים על שטחים שכבשנו ועל האוכלוסיה שבה אינך יכולה לשלוט בחלק מן הפלשתינים ללא קבלת אחריות על חייהם, הכוללת מקורות פרנסה; ואין לבלבל כאן בין העובדות, שכן זהו עניין קיומי לישראל.
גם טענתך כי "הכל רוצים שלום" היא סיסמה שמאחוריה אין ולא כלום. הנוסחה של 'שלום תמורת שלום' אינה עובדת בחלק זה של כדור הארץ, וארבעים השנים האחרונות הוכיחו זאת, כך שרצוי לפקוח עיניים ובעיקר את הראש, ולהחליט כיצד ממשיכים הלאה, ללא מנטרות, אשר אבד עליהן הכלח ואינן מביאות לשלום המיוחל.
אינני מכירה את ד"ר ניב גורדון ומשנתו, אך בינינו, מיקי, ישנם בישראל אנשים רבים מאוד-מאוד אשר מתכחשים למדינה הציונית, אינם תורמים לחברה אלא ניזונים ממנה, נפגשים עם מנהיג אירן באירן ומניפים את דגלי אירן - ובכל זאת, לא קראת לעזיבתם את הארץ; מאין הסלחנות החד-צדדית הזו?
טענתך הצודקת כי יצאנו למלחמות האין-ברירה אינה מהווה פתרון לבעיה המעיקה על כולנו. ההישענות על עובדות היסטוריות אינה משנה את מציאות חיינו העכשוויים כאן, ועל כן נחוץ עד מאוד כי עם ישראל, הנחשב לעם חכם, לא רק יעשה לו מלחמה בתחבולות, אלא גם ימצא את הדרך הנאותה והחכמה למצוא נתיב אל דרך השלום, שתהא מוסכמת על שני הצדדים. לסיום הייתי אומרת, שכל עוד איננו מסוגלים לקבל דעות שונות בקרבנו - איך נוכל לסיים סכסוך עם אויבינו?
