לפי האגדה, מי שנולד במטוס זוכה לטיסות חינם למשך כל חייו. העובדה שהוא נולד שם כמו מקנה לו זכויות מסוימות על המטוס עצמו. אגדה זו כמובן
אינה נכונה, אך היא מלמדת הרבה על תפיסות היסוד של אנשים רבים. בדיון הנוכחי על ילדי העובדים הזרים, נדמה שהאגדה הזו הופכת למציאות.
איך נפוצה אגדה כזו? כיצד בני אדם מתפתים להאמין לרעיון כל-כך לא הגיוני?
מסתבר שבני אדם מייחסים משמעות רבה מאד ללידה ולינקות. הלידה נתפסת בעינינו כסוג כבריאה או יצירה מחודשת, והתינוק הטרי מסמל עבורנו את הטוהר והתום. התינוק, שלא הספיק לחטוא, נתפס כיצור אידאי, ומזוהה בתרבויות רבות כאל או מלאך. אתוס השיבה לילדות הוא מאבני היסוד של התרבות העכשווית.
בשל כך התינוק נתפס כיצור בלי הקשרים: לתינוק אין לא עם, לא מעמד חברתי, ולא הקשר פוליטי. ואילו השפעה של גורמים אלו על תינוקות וילדים נתפסת כעוול חמור. עוני אצל ילדים נתפס כחמור יותר מאשר עוני של מבוגרים, גם כאשר אלו אינם אשמים במצבם, וכן פגיעה בחפים מפשע נתפסת כחמורה יותר כאשר הקורבנות הם ילדים.
מכיוון שהתינוק והילד מצויים מעל להקשרים, הרי שאין לו לקטנטן אלא מקומו וזמנו. התינוק מזוהה כיצור אוטוכטוני אשר שייך למקום שבו נולד, משל היה גלדיולה בחצר הבית. כאשר המקום הזה הוא מטוס, או אוטובוס, שייכות זו אף מקנה לו לפי האגדה זכויות ממון.
ומה לניתוח פסידו-אנתרופולוגי זה ולענייני השעה? גירוש ילדי
עובדים זרים, כמובן.
מי שניזון רק מהתקשורת מקבל את תמונת המצב הבאה: במדינת ישראל חיים 1200 ילדי עובדים זרים. ילדים שהגיעו משום-מקום והם אינם שייכים לאף אחד. עד לא מזמן הם היו ישראלים לכל דבר: שמעו שלמה ארצי, דיברו עברית ופינטזו לנצח בכוכב נולד. ילדותם המאושרת של ילדי פיטר-פן אלו הולכת להיגדע באחת על-ידי פקידים מרושעים שליחי שרים חשוכים מהימין הקיצוני-דתי.
תיאור זה מנתק את הילדים הללו באופן מוחלט מכל הקשר. העובדה שהם ילדים של זרים לא חוקיים מטושטשת, כמו העובדה שמי שמגורש הם למעשה ההורים הלא חוקיים, אשר למרבה הפלא ייקחו את ילדיהם עמם.
תפיסה דומה ניתן לזהות בסוגיות פוליטיות נוספות. משהו באינסטינקט המערבי נוטה לראות עמים לא-מערביים כעמים ללא הקשר היסטורי ותרבותי. נדידות עמים התרחשו במרחבי אסיה ואפריקה במשך אלפי שנים, ולעיתים ממרחקים גדולים הרבה יותר מהמרחק לאירופה. אולם כשמגיע לראשונה האירופאי לאזורים אלו, הוא מזהה את יושביהם באופן אוטומטי כילידי המקום. העובדה שבמקרים רבים אותם ילידים הגיעו לאזור כמה עשרות שנים לפניו בלבד, לא משנה את תחושתו הבסיסית. תיאורי הילידים בספרות המסעות ובאומנות האירופאית רוויים בדימויים ילדותיים ותמימים, ולא בכדי.
תופעה זו בולטת ביותר ביחס לציונות: למרות שיהודים אכלסו חלק זה של העולם משחר ההיסטוריה ולמרות שההרכב הדמוגרפי הערבי השתנה בתדירות גבוהה עקב כיבושים, הגירה ונדידות עמים, היהודי - אפילו המזרחי - נתפס כזר במקום, ואילו הערבי כיליד אוטוכטוני.
כאשר צאצא של משפחה יהודית ותיקה, נאמר, דור שביעי בארץ,תובע בעלות על נכס משפחתי המאוכלס במהגרים ערבים מ-48' או 67', התובע ממותג כקולוניאליסט מנשל ואילו הנתבעים כילידים שורשיים.
מתברר אפוא, כי אף שאגדת הטיסה בחינם אינה נכונה, הרי שההיגיון העומד בבסיסה מנחה את התרבות שלנו במובנים רבים.
למרבה האירוניה, כשסוף-סוף מציעים למישהו טיסה בחינם, מקבלת אגדה אורבנית זו חיים ומנסה למנוע את זה.
