אם היה צורך לנסות ולמפות את מר
בנימין נתניהו בסקלה של עסקן עד מנהיג, אין ספק כי היום קיבלנו מענה ברור ביותר לסוגייה.
כמו כל עסקן השואף לשרוד פוליטית, כך גם ראש הממשלה, אשר מאמציו להיראות מנהיג לעם כולו נכשל, ולא חלילה לראשונה, בהזכירו לנו את ביבי הישן והטוב, המתפתל בין המפלגות כולן, אשר להן הוא זקוק להמשך שלטונו ואשר בכל מחיר יתקפל ולא יגנה שום מחדל של שותפותיו לקואליציה.
איזה אומץ לב גילה נתניהו כאשר
יצא נגד האמנים, החושבים והחשים כי מדיניותו והשקפותיו אינן תואמות את שלהם.
איזה אומץ(!) להודיע ולאיים בהפסקת התמיכה הכספית, באם הסוררים יסרבו לסור מדרכם הנלוזה, דהיינו - לחשוב אחרת! הדמוקרט הגדול, המעריץ כל-כך את הדמוקרטיה האמריקנית, איננו מסוגל להפגין סובלנות כלפי אזרחי המדינה אשר אינם מיישרים קו עם עמדותיו.
איך אומרים אצלנו, "גיבור על קטנים" - זה בעצם הרעיון כולו, כי לאחר
מטר הקללות אשר שמענו מפי הרב
עובדיה יוסף, ממש כעת, לפני תחילת השיחות, הייתה זו ציפייה מוגזמת להניח כי ראש ממשלת ישראל יגנה מכל וכל דברי הבל ורעות רוח, הנאמרים כביכול בשם גדול בתורה, אשר יודע היטב כי בלעדי מפלגתו ייעלם נתניהו מן המפה הפוליטית.
כן, הייתה זו ציפייה מוגזמת ומטופשת. ראש הממשלה היה ונשאר עסקן, ויש להניח כי דפי ההיסטוריה יידעו למקמו בדיוק במקום הראוי לו.
אוי לה למדינה, בה מאיימים בסנקציות על עמדות פוליטיות שונות, ואוי לה למדינה אשר בראשה עומד פוליטיקאי קטן, אשר מחשבון ההישרדות הוא נר לרגליו (או לידיו).
