בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
האם פסו המנהיגים? היכן הם כל מקבלי ההחלטות שמעזים למרוד ברייטינג?
כשאני מסתכל על התנהלות אלה שבחרו ונבחרו לנהל את המדינה, אינני יכול אלא להתמלא בושה. מה, זה מה שאתם מסוגלים לו? בשביל ההישגים האלה? אתם באמת ראויים לאחריות שלשמה נבחרתם? לא נראה כך, מדוע אינכם מסוגלים לקחת אחריות ולמשול? בשביל זה בדיוק נבחרתם. האם להיאנס זה טבע שני שלכם? שר החוץ עושה צחוק מראש הממשלה, ובכלל עושה רושם שאתם מבוהלים. מה זה משאל-עם? מה פתאום, נבחרתם על סמך פלטפורמה מסוימת, בצעו אותה, ולא - פנו את המקום, כנראה שהנראות, מראית העין והמעטפת חשובות מהתוכן; לבן-גוריון, להבדיל, לא חשובה הייתה הבלורית ולא זווית הצילום, ובכל אופן ידע לקבל החלטות. הפכנו למדינה של עורכי דין, של אותיות קטנות והיכן שמצויות אלה - אין רוח. אולי לשם שינוי, אותם אלה שבידם הסמכות, יתחילו בתוכנית ולא ישדרו לנו פרומואים ריקים מתוכן. אני מרגיש חסר אחריות לשלוח ילד לצבא כשמי שאמור לקבל החלטות קורץ למסך ולתדמית. יאללה, להתעורר! אולי כדאי להתחיל לקרוא את המפה האמיתית. קל היה לצחוק על קודמינו, אבל היום, לו הדבר תלוי במקבלי החלטות בני-ימינו, לא הייתה קמה מדינה, לא היו מובילים מים מהכנרת לנגב. חסרה דרך הראייה הפרגמטית שמבדילה ויודעת לבחור בין המצוי לרצוי, שיש בה חזון - כן, מילה 'מפוצצת', אבל לא ייתכן בלעדיה. דומני כי רוב העם - ואינני מתיימר לדבר בשמו - רובו היה בעד פשרות עם שכנינו, שמה לעשות - לא ייעלמו, ולכן צריך להתפשר איתם. רוב העם בעד נשיאה שווה בנטל, כן, פרזיטים כמו החרדים שלא תורמים ולא סוחבים את משקלם, שיחיו על-חשבון עצמם; לא היה בתולדות עמנו לאורך קיומו מן נטל שלקח לעצמו את הזכות על היהדות. ובכן, אלה אינם יהודים יותר מכל אחד אחר, ושוב זה חוזר להנהגה האימפוטנטית שלנו, שפוחדת מהצל של עצמה ואינה יודעת לנקוט עמדה, אלא רק להיגרר. די, חברי'ה, קחו אחריות או פנו את המקום. החזקת מושכות ללא ידיעת הכיוון או יכולת ניווט, לא מביאה למקומות טובים והאגו שמנהיגינו ניחנו בו בשפע, הוא יועץ רע מאוד. להקים מדינה, זו משימת דורות ארוכה; לחרב, זה עניין קצר-מועד אבל אנושי. כנראה, שניהול לאורך זמן אינו משימה שאנו טובים בה. יש בתוכנו את האנשים ואת היכולות, את החזון של מדינה נאורה, אור לגויים וחמלה לחלשים ולשכנים - צריך רק נחישות וביטחון עצמי. אולי נמצא יום אחד את היהלום הבלתי מלוטש שידע לקבל החלטות (שימו לב: "לקבל", שלא כמו באנגלית, "לקחת" - לא לבצע). יש כאן רוב דומם שעובד ומתפרנס ביושר, משרת את המדינה ומסכין כמעט לכל עוולה של מנהיגיה. אבל גם הסבלנות של הרוב הדומם הזה תגיע יום אחד לסיומה...
|
תאריך:
|
03/10/2010
|
|
|
עודכן:
|
03/10/2010
|
|
ארנון אשרי
|
|
בהקשר לטקס פרסי אופיר לקולנוע הישראלי אני רוצה לומר כמה דברים. ראשית, חבל שרוב הסרטים המועמדים עדיין לא עלו לאקרנים, כך שלקהל הרחב אין דרך לשפוט את איכויותיהם. שנית, בניגוד לשנים עברו, יש השנה נציגות בולטת לסרטים שהם למעשה עיבודים ליצירות ספרותיות פרי עטם של סופרים קאנוניים, כמו דוד גרוסמן ויהושע קנז, כאשר את הפרס קטף סרט המבוסס על ספרו של א"ב יהושע, שליחותו של הממונה על משאבי אנוש. הדבר מעיד על קולנוע שהולך ומשתבח באיכויותיו ובמערכת קשריו לספרות הישראלית, כאנטיתזה לתכניות הריאליטי בטלויזיה. שלישית, הסרט שהלך בקטנות, ללא מסע יחסי ציבור, הוא דווקא זה שזכה בפרס הגדול. חומר למחשבה על איכות מול פרסום ועל כוחה של צניעות. ואחרון חביב, כפעיל להשבתו של גלעד שליט הביתה, התרגשתי לשמוע את השחקנים, אשר ביקרו באוהל המחאה בירושלים, קוראים להחזרתו של שליט ופונים לממשלה לעשות מעשה. רק שתיקתה הרועמת של מי שייצגה את הממשלה, לימור ליבנת, אכזבה.
|
|
|
עוד לא נרגעו הרוחות בגלל הקדמת שעון החורף לאמצע הקיץ מהסיבה שזה נוח למתפללים ביום כיפור, וכבר מתרגשת ובאה הכפייה הדתית הבאה והיא, סגירת האינטרנט הממשלתי, כך שבשבתות ובחגים לא ניתן יהיה לעשות שימוש בעזרים הללו כמו: בירורי מידע, ביצוע תשלומים, הורדת טפסים וכולי.
|
|
|
בתשע השנים מאז שבוצע הפיגוע הראוותני במגדלי התאומים בניו-יורק נוצרה תחושה שהטרור האיסלאמי פסק, וזאת מאחר שארגוני הטרור לא הצליחו לבצע פיגוע ראווה נוסף.
|
|
|
רבות נכתב על פעילות השב"כ הישראלי, בכל הנוגע לשתילת גורמים מתסיסים בתוך שטחי ההתנחלויות. המפורסם שבהם היה הסוכן אבישי רביב, אשר פעל בתוך מיליציות ימניות, ואת חלקן אף הנהיג בעצמו, עד רצח ראש הממשלה דאז, יצחק רבין.
|
|
|
כמה אמנים החליטו להחרים את העיר אריאל ולא להופיע שם, בטענה שהם לא מוכנים להופיע באזור כבוש. אמנים שאת חלקם אפילו אהבתי, אולי גם הערצתי, השתמשו בכוח שלהם כאמנים, כדי להביע את דעתם הלא מעניינת, בפני הציבור בארץ, כאילו הם נבחרי ציבור.
|
|
|
|