האינתיפאדה נגד אביגדור ליברמן

עיתון הארץ לא יחמיץ שום הזדמנות לתקוף את אביגדור ליברמן, ומאידך-גיסא - גם את בנימין נתניהו בגין "חולשתו" מול ליברמן (קרי - רצוי להרוג שתי ציפורים במכה אחת, ולא - לפחות להכאיב), (ראה שלושה מאמרים בהארץ מיום 29.9.10: האחד מאת ע. אלדר: "שתי מדינות לעם אחד"; השני מאת א. בן: "ר"מ חלשלוש"; והשלישי מאת י. ורטר: "פרצופה של המדינה").

"הסיבה למסיבה" הייתה הנאום שליברמן נשא באו"ם ובו אמר: כי קטן הסיכוי להסכם שלום קרוב עם הפלשתינים, ולכן יש לחתור להסכם ביניים. והיכן המסיבה? בחדר "המערכת" של הארץ, ערוץ 2 ו-10, בחדרי מרצים בקמפוסים שונים, ובחדרי סיעות השמאל בכנסת. ומה רוקדים? ריקודי טם-טם סביב "אש השלום"! דהיינו - ראש הממשלה אמר כי ברצונו לכרות הסכם שלום תוך שנה, והנה שר החוץ ב"ממשלתו" אומר ההפך! לכן, על ראש הממשלה לפטר את שר החוץ, שכן הוא מדבר בניגוד לדעת ראש הממשלה, וממילא כל הממשלים במדינות הנאורות, מסתייגים משר החוץ הנוכחי.

בימים אלה, המתקפה היא בגין שינוי מתוכנן בחוק האזרחות, לפיו מתאזרח יידרש להצהיר אמונים למדינה יהודית ודמוקרטית; על כך ייכתב מאמר נפרד, אך פטור בלא כלום אי-אפשר; הכיצד מתירים לערבי-ישראלי, להכתיר עצמו כפלשתיני החי בישראל; והרי אין כאן הצהרה בדבר דת אלא לאום. באיזו מדינה, מותר לאזרח שלה, לראות עצמו כאזרח של מדינה אחרת - ובפרט שזו מדינת אויב?!

טענות השמאל נגד ליברמן, הן כזבים, הטעיה והטיית דעת קהל; והכל כדי לקדם אג'נדה אנטי-ציונית, אנטי-יהודית, שאין לה רוב בציבור היהודי בישראל. איני חבר במפלגת "ישראל ביתנו", ולא במפלגה אחרת (מאז 1981), מעולם לא נפגשתי ולא שוחחתי עם ליברמן, ולא עם מישהו המקורב אליו, ומאמר זה נעשה רק מגופו של עניין ולמען העניין (עתיד העם היהודי בארץ ישראל).

בדיקה כנה של דברי ליברמן ומאידך-גיסא טיעוני השמאל, מורה כדלקמן:

• הממשלה הנוכחית לא קיבלה אף החלטה בעניין תוכן הסדר כלשהו עם הרשות הפלשתינית; וכידוע הצהרות/עמדות של ראש ממשלה אינן מחייבות ואין להן תוקף, אלא אך ורק החלטת ממשלה! ישנן החלטות ממשלה המחייבות הצבעה בכנסת; אין ספק כי נוסח הסדר עם הפלשתינים מחייב הצבעה בכנסת (כפי שהיה בגין ההסדר משנת 1978 עם מצרים, הסכם השלום עם ירדן והפינוי מרצועת עזה). לפיכך, מדוע שר החוץ אמור לבטא את דעתו הפרטית של ראש הממשלה?; מדוע לאהוד ברק היה מותר להתבטא בפומבי נגד ראש הממשלה הקודם אהוד אולמרט? מדוע אהוד ברק רשאי לומר בפומבי, כי על ישראל להאריך את הקפאת הבנייה ביו"ש, למרות שעל-פי החלטת הממשלה זו הסתיימה ביום 26.9.10?

• האם עיתונאי הארץ ואחרים בשמאל "שכחו" כי מעולם לא הייתה ממשלה בישראל שבה שר החוץ, שר הביטחון וראש הממשלה - דיברו באותה לשון! משה שרת, בהיותו שר החוץ, חשב ודיבר הפוך מבן-גוריון! יגאל אלון, בהיותו שר החוץ, "הריץ" תוכנית בעניין יו"ש, מבלי שזו אושרה על-ידי הממשלה; משה דיין, בהיותו שר הביטחון בממשלת גולדה מאיר, ואחר-כך שר החוץ בממשלת מנחם בגין - קרא לעמדות שונות, שביטאו רק את דעתו! אבא אבן, בהיותו שר החוץ בממשלת לוי אשכול, היה שונה בדרכו ובשפתו מראש הממשלה. עד כדי כך, שכאשר דיווח לאשכול בדבר שיחותיו עם נשיא ארה"ב - לינדון ג'ונסון, מספר ימים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים - אזי אשכול לא סמך על דבריו, ושלח בחשאי את מאיר עמית (אז ראש המוסד) להיפגש עם צמרת הממשל האמריקני, כדי לדעת אם אבן דיווח אמת! משמע - כאשר שר נוקט בעמדות יוניות ומבטא בפומבי את דעתו - זה "נכון, ראוי והוגן"; אך, כאשר שר "ימני" עושה אותו הדבר, אז - שומו שמים (לפנינו צביעות במלוא הצבע)...

• אליבא דשמאל, ליברמן רשאי להביע דעותיו, אך רק בתחום ישראל, ואילו מחוצה לה - רק החלטת הממשלה! אולם, הממשלה הזו מעולם לא החליטה מה יהיו תנאיה להסדר סופי או להסדר ביניים עם הפלשתינים! לכן, מדוע ליברמן כבול להבל פיו של אהוד ברק? ומה בדיוק הוא היה אמור לנאום באו"ם? את דעתו של יוסי ביילין, של אהוד ברק, או של אבישי ברוורמן?! מאחר שהשמאל בארץ נהנה לצטט התנהלות "מדינאים" בכירים בעולם המערבי, אזי נזכיר לו אי-אלו אנקדוטות: האם גורדון בראון, בהיותו שר האוצר אצל טוני בלייר, לא יצא נגד "החיבור המוגזם" בין אנגליה לארה"ב, בגין כיבוש עירק בשנת 2003 ומדיניות ארה"ב אחר-כך? - ודאי שיצא, אך לא פוטר! האם שר החוץ בתקופת הנשיאות הראשונה של ג'ורג' בוש (הבן), קולין פאול, לא יצא נגד מדיניות נשיאו בעירק? יצא, אך בוש לא העז לפטרו (ושם אין קואליציה, אלא השר הוא מינוי אישי).

• על-פי השמאל, על נתניהו לפטר לאלתר את ליברמן (ובאותה הזדמנות לשפוך "שמן רותח" על ראשו); אולם, מתי שר חוץ או שר ביטחון בישראל פוטר עקב דעותיו?! ליברמן אינו חבר בתנועת הליכוד, והוא נעשה שר החוץ על-סמך הסכם קואליציוני בין שתי מפלגות; האם בהסכם זה ישנו תנאי המחייב את שר החוץ לומר בפומבי רק את דעותיו האישיות של ראש הממשלה? - אין וגם בעתיד לא יהא סעיף כזה! מדוע למפלגת העבודה מותר להתנגד לתיקון המוצע בחוק האזרחות, למרות שהדבר מעוגן בהסכם קואליציוני?

• ומן הפרט אל הכלל: מדוע שר החוץ שלנו אמור לדבר על "הצורך שלנו בשלום" ו"החובה" לכרות הסדר "שלום" מיד, כאשר הצד השני מסרב להכיר בנו כמדינת העם היהודי, ממשיך לדרוש החזרת פליטי 48' לתחום "הקו הירוק"?! ומחנך את ילדיו לשנאה ליהודים ולחזרה ליפו, חיפה ורמלה. איזו מדינה "נאורה" הסכימה בעבר לוותר על שטח וגם לקבל לתחומה תושבים של יריבתה, מבלי שהיריב יכיר בזכות קיומה? אין, לא היה ולא יהיה מצב שכזה.

• מה דורש השמאל בעקבות פיטורי ליברמן: להקים קואליציה עם קדימה ולמנות את ציפי לבני כשרת החוץ! דהיינו, המרצע יצא מן השק; יש לזרוק את ליברמן לפח האשפה של ההיסטוריה, ולכונן ממשלה עם השמאל למרכז, ואז ברור מאליו כי נתניהו יאלץ לוותר על הכל, ולא - ממשלתו תיפול ועל כיסא ראש הממשלה תתיישב לבני. השמאל לא רוצה לזכור כי רוב העם היהודי בישראל, הצביע בעד מפלגות הימין! כי מצע הליכוד לקראת הבחירות לכנסת הנוכחית, לא כלל הכרה במדינה פלשתינית בין הים לירדן, ולא ויתורים כואבים ביו"ש! אולם העובדות אינן צריכות להשפיע על המציאות, שכן זו נקבעת רק על-ידי "מביני עניין" ולא על-ידי "עמך" היושב בדימונה, באריאל ובצפת. ומי נכלל במבינים? עיתונאים בכירים בהארץ, עורכי חדשות בערוצים 2 ו-10; שופטים בדימוס של בית המשפט העליון; בעלי חברות-ענק (שרכשו את עסקיהם באמצעות כסף "שלנו" המאופסן זמנית בבנקים); ומרצים "מקושרים" באוניברסיטאות ש"זכותם" לא רק ללמד, אלא גם להסביר לסטודנטים ול"עמך" מה לחשוב!

שמאל אמיתי הוא זה שנאבק למען כל הציבור, בנושאים כלכליים, בשקיפות רשויות שלטוניות, בצדק בבית המשפט, בחלוקת הון הוגנת וכדומה! דא עקא, והשמאל בארץ שכח עניינים אלו, והוא בועט אך ורק בעם שלו, כדי שיסכים ל"מדינת כל אזרחיה" ויפסיק להיות יהודי. אין פלא כי שמאל כזה הפך ל"סמול" (Small)! למרות שהשמאל מנסה לקדוח חורים בראשו של כל הציבור, בצורך הנ"ל, מאז 1999, כל בחירות לכנסת מורות עד כמה השמאל נעשה יותר ויותר סמול. ומה הסבר השמאל לירידה בכוחו האלקטורלי: הימין אימץ את דעות השמאל; אולם האמת שונה לחלוטין! העולם נותר אנטישמי, וכעת זה נלבש במעיל אנטי-ישראלי.

בשנים האחרונות, גבר ה"לחץ" מצד מוקדי כוח המזוהים עם השמאל, ובעקבות כך המדינות ה"נאורות" חדלו להתבייש והחלו לדרוש מישראל מה שמעולם לא דרשו מעצמן ולא מאף מדינה ליברלית כמו סעודיה, לוב, פקיסטן וגם לא ממצרים, מירדן ה"מלוכנית", והרשימה ארוכה! ועל כך נאמר: "מחריבייך ומהרסייך ממך ייצאו" - אך הפעם זה לא יקרה!