בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
לא מהגרת - אלא תושבת מקומית [צילום אילוסטרציה: פלאש 90/למצולמת אין כל קשר לכתוב במאמר]
|
|
|
מדינה יהודית - ודמוקרטית?
|
יש דיסוננס בין ההצהרות והמעשים של השמאל היהודי. בחמש השנים האחרונות מקבלים רובם את ה"מדינה היהודית-דמוקרטית", ומדגישים את המרכיב הדמוקרטי. הם לא מבינים שהמרכיב "יהודית" לא מאפשר קיום למרכיב "דמוקרטית"
|
|
|
|
|
חבריי מהשמאל, אפליה וגזענות - בהוויה שלי - הן לא רק מדיניות הממשלה של היום, אלא הן היו מאז ומתמיד, גם בממשלות ובקבוצות פוליטיות שקראו לעצמן שמאל. הן כלולות בהגדרה של המדינה שרובכם דוגלים בה, ודורשים גם ממני להכיר בה | |
|
|
|
|
לאחרונה התמעטה הכתיבה שלי, נרדמה היצירתיות שלי, כנראה בגלל האירועים ששוטפים את המזרח התיכון - חוץ מישראל. צפיתי באירועים, ובזמן שהתחלתי לעכל מה קרה - בא עוד אירוע, כאילו בפתאומיות. רבים מחבריי היהודים, המשייכים עצמם לשמאל, כועסים על המנהיגות בכנסת על החוקים הגזעניים המפלים את האזרחים הערבים. להפתעתם אינני משתתף בכעסם. בתפישתי, כל הקורה כעת הוא חלק מהתהליך שמתהווה מאז ומתמיד, שהשפעת השמאל עליו מועטה, והשפעת האוכלוסייה הערבית - אפסית. יש דיסוננס בין ההצהרות והמעשים של מחנה השמאל היהודי. בחמש השנים האחרונות מקבלים רובם את ה"מדינה היהודית-דמוקרטית", ומדגישים בפני העולם את המרכיב הדמוקרטי. הם לא מבינים שהמרכיב "יהודית" לא מאפשר קיום למרכיב "דמוקרטית". בתודעה שלי, היחס המפלה של המנגנון הפוליטי לא רואה באוכלוסיה הלא-יהודית אזרחים שווי זכויות. הגדרת הלאום כוללת קבוצה אתנית אחת, יהודית או ערבית. אין לאומיות ישראלית, אלא רק אזרחות ישראלית. רוב הזכויות האזרחיות נקבעות על בסיס המרכיב הלאומי, ולמעמד האזרחי אין הרבה השפעה. האוכלוסייה הערבית בישראל איננה קבוצת מהגרים שבאו לחפש מקלט ופרנסה, אלא תושבים מקומיים. ליחס המפלה של התושבים החדשים כלפי המקומיים יש שם מסוים שאינני אוהב להשתמש בו. לכן, חבריי מהשמאל, אפליה וגזענות - בהוויה שלי - הן לא רק מדיניות הממשלה של היום, אלא הן היו מאז ומתמיד, גם בממשלות ובקבוצות פוליטיות שקראו לעצמן שמאל. הן כלולות בהגדרה של המדינה שרובכם דוגלים בה, ודורשים גם ממני להכיר בה. כאשר אוכלוסיה מסוימת מתנהגת לפי תרבות המושתתת על נורמות וערכים השונים מהמקובלים במתחם הגיאוגרפי שלהם, זה נקרא "קולוניאליזם". לקולוניאליסטים היו השפעות מסוימות על המקומיים, אבל הרוב התנגדו לנטע הזר החי ביניהם. כאשר חלקים מהאוכלוסייה המקומית מאמצים לעצמם את התרבות החדשה כדי להוכיח את שייכותם לקבוצה החדשה, הם מפרידים עצמם מהמקומיים בצורה חריפה, ונתפשים על-ידי הרוב כמשתפי-פעולה. מדיניות הקולוניאליסט היא תמיד להפריד את עצמו מהמקומיים, כ"נאור" מול "נחשלים" ו"פרימיטיביים". הוא בא לפתח, לעזור, לבנות, ללמד...
|
אני רוצה להפסיק להתייחס כרגע לעבר, ולהתמקד בדבר החשוב ביותר המתרחש היום. העולם הערבי עובר תהפוכות גדולות, אשר משפיעות לא רק על המדינות שבהן מתחוללות המהפכות למען שינוי שיטות השלטון, ומצליחות להוריד מערכות שלטון דיקטטוריות - בהפגנות לא אלימות. רוב העמים בעולם מבינים שמה שהיה לא יהיה עוד, והם חייבים להתאים את מדיניותם לשינויים החדשים. אני תוהה ושואל את עצמי האם בישראל, ובמיוחד בחברה האזרחית, יש רצון לראות בשינוי שעובר העולם הערבי - הזדמנות לבנות יחס שונה לערבים? האם יכולה להתהוות תנועה אזרחית רחבה בישראל, שתראה הזדהות ותמיכה לתנועות האזרחיות בעולם הערבי? הציבור היהודי בישראל צריך לפקוח עיניים ולנצל הזדמנות זו. חבריי היהודים צריכים להראות רצון אמיתי ליצירת עידן חדש ביחסים עם העולם הערבי, יחסים חדשים של שותפות אמיתית, אזרחות מזרח-תיכונית משותפת ושוויונית, לא מאיימת ולא מתבדלת. האם אפשר להראות את הסולידריות בהפגנת ענק בתל אביב, שתשלח מסר להמונים בכיכר א-תחריר בקהיר ובשאר מדינות ערב? ואולי אפשר לפחות לשלוח הודעות תמיכה בפייסבוק ובשאר הרשתות החברתיות? זה מחייב ליצור תפישה עצמית חדשה, לצאת מהפנטזיה של "אנחנו חלק מהמערב", ולחיות במרחב המזרח-תיכוני. לא צריך לחכות לאסונות טבע, לרעידת-אדמה ולצונמי שיציף את מזרח הים התיכון. אז ניווכח שתל אביב דומה לביירות, לאלכסנדריה ולעזה, וגורל כולנו - דומה.
|
|
תאריך:
|
15/04/2011
|
|
|
עודכן:
|
15/04/2011
|
|
עבד אל-סלאם נג'אר
|
מדינה יהודית - ודמוקרטית?
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
primakuku
|
15/04/11 10:38
|
|
2
|
|
אליק א.
|
15/04/11 11:07
|
|
3
|
|
יוני שדה
|
15/04/11 11:14
|
|
|
|
עבד אלסלאם
|
17/04/11 10:30
|
|
|
|
יוני שדה
|
18/04/11 10:35
|
|
|
|
ע. הנביא
|
18/04/11 13:18
|
|
|
|
יוני שדה
|
18/04/11 14:10
|
|
|
|
ע. הנביא
|
18/04/11 15:01
|
|
|
|
יוני שדה
|
18/04/11 17:57
|
|
|
|
של צרצל
|
18/04/11 13:00
|
|
|
|
sailor
|
25/04/11 01:21
|
|
4
|
|
ע. הנביא
|
15/04/11 11:59
|
|
5
|
|
פנחס
|
15/04/11 14:10
|
|
6
|
|
כנסו וצפו
|
15/04/11 14:19
|
|
7
|
|
אבי גיא
|
15/04/11 14:22
|
|
8
|
|
מכיר ויודע
|
15/04/11 14:31
|
|
9
|
|
מטאטא
|
15/04/11 14:36
|
|
|
|
אבי גיא
|
15/04/11 17:31
|
|
10
|
|
רפאל1
|
15/04/11 14:42
|
|
11
|
|
מטאטא
|
15/04/11 14:44
|
|
12
|
|
פועה
|
15/04/11 15:14
|
|
13
|
|
עמוס ו.
|
15/04/11 15:43
|
|
14
|
|
משה, עורך-דין
|
15/04/11 17:46
|
|
15
|
|
ע.ג.
|
15/04/11 20:57
|
|
16
|
|
מורה נבוכים
|
16/04/11 13:36
|
|
17
|
|
ל רפי
|
16/04/11 16:48
|
|
18
|
|
פלא יועץ
|
16/04/11 21:50
|
|
19
|
|
איש עצוב
|
17/04/11 00:15
|
|
20
|
|
גילה פ.
|
17/04/11 10:30
|
|
|
|
מורה נבוכים
|
18/04/11 17:34
|
|
21
|
|
אבי גיא
|
17/04/11 12:04
|
|
22
|
|
עפרה
|
17/04/11 12:20
|
|
|
|
אבי גיא
|
17/04/11 17:02
|
|
|
|
פלא יועץ
|
17/04/11 23:56
|
|
|
|
מורה נבוכים
|
19/04/11 14:55
|
|
23
|
|
יוסף בן משה
|
17/04/11 13:28
|
|
|
|
יוני שדה
|
18/04/11 10:48
|
|
24
|
|
עוזי אורנן
|
17/04/11 18:40
|
|
|
|
פלא יועץ
|
18/04/11 00:06
|
|
|
|
ע. הנביא
|
18/04/11 15:17
|
|
|
|
חנה שרה
|
26/04/11 21:46
|
|
25
|
|
יוסי ברנע
|
17/04/11 21:45
|
|
|
|
גילה פ.
|
17/04/11 23:22
|
|
|
|
מורה נבוכים
|
19/04/11 14:41
|
|
26
|
|
חנה שרה
|
26/04/11 21:35
|
|
פרשת אַחֲרֵי מוֹת בסמוך לפני חג הפסח, זה נראה לי די נדיר, אבל מכיוון שאי-אפשר לסמוך על 'זה נראה לי' בכגון דא, אז בדקתי. הלכתי אחורה עד שנת התש"ל ומצאתי שבארבעים ואחת השנים האחרונות זו הפעם הרביעית בלבד שיש קביעות כזאת, שפרשת אַחֲרֵי מוֹת חלה בערב פסח; כך היה בשנים מ"א, מ"ד, ס"ח וכעת בשנת ע"א. לכאורה, סתם אקראיות, אבל כבר לימדנו כ"ק אדמו"ר מליובאוויץ' שגם מה שנראה כסמיכות אקראית, ואפילו אם סמיכות זו נקבעה בסידור לוח השנה העברי לפני אלפי שנים, הכל הוא בהשגחה פרטית וכל קביעות נושאת מסר פנימי שעלינו להתבונן בו בניסיון ללמוד הוראה למעשה. ואמנם לכאורה, מה הקשר בין התוכן של פרשת אַחֲרֵי מוֹת ובין חג הפסח, שיוצא בשבוע המתברך מן השבת בה קוראים את הפרשה הזאת?
|
|
|
בית המידות בשייח' ג'ראח בירושלים המזרחית מגודר. מחלונותיו מציצים יהודים חובשי כיפות על מאות מפגיני השמאל שבאים למחות נגד פינוי התושבים הפלסטינים. מעל לבית מתנופפים דגל ישראל ענק ומנורת שמונה קנים מכוערת. מעבר לרחוב יושבים בני המשפחה שפונתה מביתה, ומביטים בעיניים כלות בביתם, שהפך להיות לסמל הכיבוש, הגזענות והאפרטהייד של הדמוקרטיה הישראלית.
|
|
|
ענבר בני שב מסיור בפולין, וסיפר בעיניים בורקות על החוויה המצמררת שעבר באושוויץ. הוא תיאר בהתרגשות את ערימות השערות, פריטי הלבוש ושאר הממצאים שעשויים להמחיש חלק מהזוועה. הוא סיפר בעיניים דומעות כיצד הם צעדו בגאווה בבירקנאו, דגל ישראל על דש חולצתם, גאים בארצם ובהיותם בנים לעם חופשי בארצו. ענבר סיפר בגאווה שהשואה לימדה אותו על העונש שמזמן שר ההיסטוריה לעם חלש, על המחיר שמשלם מי שנגזר עליו להיות שונה. מסקנתו הייתה - שלילת הגלות. שאלתי אותו אם זה הלקח היחיד, והתגאיתי בתשובתו: עלינו להיות גם צודקים! שהרי לפני נסיעתו ביקשתי ממנו לשאול את מוריו וחבריו אם האנטישמיות פעלה על עמנו כמכת חרב, או שמא גם כהכשת נחש, ששומה עלינו לוודא שהרעל אינו מפעפע בנו...
|
|
|
היחסים בין יהודים לערבים במדינת-ישראל אינם מוגדרים הגדרה המקובלת על הכל. העובדה שיש נציגות ערבית בגופים ישראלים אינה עושה אותם ישראלים משום שהם עצמם אינם מגדירים את זהותם העיקרית כישראלים. עיתונאי ערבי בעיתון ישראלי יישאר תמיד בהגדרתו עיתונאי ערבי בעיתון ישראלי. לעולם לא עיתונאי ישראלי. כמוהו שופט ערבי בבית משפט ישראלי או חבר-כנסת ערבי בכנסת ישראל. אפילו הגדרתם העצמאית כפלשתינים החיים במדינת-ישראל אינה נכונה, משום שהם היו ויהיו תמיד ערבים נאמנים לאומה הערבית ומעולם לא היו פלשתינים, כי אין ולא היה מעולם עם פלשתיני.
|
|
|
ייתכן שיובל דיסקין ראש השב"כ היוצא היה מנהל יעיל, סמכותי ופורה, אבל בהגות מדינית הוא לא הצטיין, לפחות לא לפי ההדלפות מ"ויקיליקס" (הארץ, 8.4.11). בין דבריו הוא גרס שהאתגר העיקרי "הניצב לפני ממשלת ישראל הוא איך לחבר את ערביי ישראל למדינה". לדעתו, מדובר במשימה מסובכת, כי היא מחייבת את הערבים-(ה)ישראלים להתגבר על משבר הזהות והנאמנות שלהם, והסתירה, לדבריו, שהוא יוצר.
|
|
|
|