אל תגידו לא ידענו

כשרואים את מצבה של "העבודה", ומי הם המועמדים לעמוד בראשה ו"לשקמה", קשה שלא לצחוק. מדובר בקונספירציה לחיסול המפלגה שפעם הקימה את מדינת ישראל והייתה אבות הצרות לחרדים? המועמדים לראשות הגווייה נעים בין כישלונות שגדלו בה ובעטו בה - עמיר פרץ; לבין כאלה שגדלו בה אך נותרו כסטטיסטים - יצחק הרצוג; ועד טרמפיסטים הזויים שהופכים במפלגה מרוסקת לח"כים בן-לילה - שלי יחימוביץ'. מי שיודע שיש בורא לעולם - איננו מתפלא לאיזה בירא עמיקתא נפלה "העבודה". אינני עצוב מההתרסקות של מפלגת גוזזי הפאות וה"פנקס האדום".

בכתבה שפורסמה באתר News1 בתאריך 25.4.11 על-ידי העיתונאי והעורך הראשי יואב יצחק תחת הכותרת "מדוע מחרישים כלי התקשורת" ובכתבות קשורות נוספות שכתבו נשים המזדהות כפמיניסטיות ("הקוד: צא"פ" - חנה בית הלחמי; "על אונס, השתקה, חופש ביטוי וגברים עם לב של אבן" - רוני אלוני סדובניק), סופר לנו על כך שמזה מספר שבועות משטרת ישראל מנהלת חקירה בחשד לאונס נגד איש ידוע ששמו מוכר לרבים בכלי התקשורת ובחוגים שונים כגון רפואה, חברה ועוד. ושהוא מקושר מאוד (אם לא יותר מכך) לכלי התקשורת.

מדינת-ישראל בצרות צרורות גואות ועולות וחושבות כבר להתפקע. תִּלאה המקלדת למנות את כולן, משום שאין תחום שנפקד מקומו בין הצרוּרוֹת. עיקר העיקרים עתה הוא לתור אחר קצה חוט בסבך הנורא ממנו ניתן יהיה להתחיל לנסות להתיר משהו. מי יתור ומי יתיר? הכל דפוק! החרדה קיימת במלוא עוזה רק בקרב אלה הרואים נכוחה את המציאות ומגמתה האסונית. אין ספק, מדינת-ישראל בדרך להתנגשות נוראה עם הקטסטרופה. בגוש דן עדיין עורכים קניות ושרים שירים, אוכלים, שותים וסובאים, אבל גם שם כבר מקננת חרדה. הנורא מתקרב. מרגישים אותו באוויר.

הכוונה הפלשתינית להביך את ישראל על-ידי פנייה לאו"ם בחודש ספטמבר להכיר בהכרזתה החד-צדדית על הקמת מדינה, נראה בשלב הזה כמהלך מוצלח. בירושלים מתקשים מאוד להחליט כיצד להגיב. צמרת ההנהגה הישראלית קרועה בין הצורך לרצות את ממשלו של הנשיא אובמה, הדורש התקדמות בתהליך המדיני - לבין האמת הפנימית הימנית הדוחה בכל תוקף את הדרישה הזו, שהיא חסרת בסיס מציאותי. אלא שנראה כי החשש הישראלי אל מול היוזמה הפלשתינית, הוא מוגזם. הרי גם מדינה פלשתינית תצטרך להישען כלכלית, צבאית, ותעסוקתית, על ישראל. ההצגה כאילו מדינה פלשתינית עצמאית יכולה באמת לתפקד במרחב האזורי, היא מצג שווא. העובדות בשטח הן, שהרשות הפלשתינית קיימת אך ורק בגלל פעילותו הנמרצת של צה"ל, שמונע מכוחות החמאס לעלות ולהרים ראש גם ביהודה ושומרון. כלומר, משטרו הקיקיוני של אבו-מאזן אומנם תוקף את ישראל ומסב לה נזקים רבים, אבל בלעדיה אין לו קיום עצמאי. הוא עתיד להתאדות מייד, ללא רצונה הטוב של היד אותה הוא נושך.

לו ממשלת ישראל הייתה מגיבה באמפטיה למהפכות העממיות במצרים ובתוניסיה, ואומרת שישראל מקווה שייפתח עידן חדש בין הדמוקרטיות באזור...