מינויו של כחלון לשר הרווחה היה אמור לעורר התנגדות. בקרב סיעות האופוזיציה – כי תפקידה של האופוזיציה לתקוע מקלות בגלגלי ה
ממשלה בכל מהלך שתנקוט ובכל מינוי שברצונה לאשר. בקרב השותפות הקואליציוניות – כי תיק הרווחה לא שייך לליכוד על-פי החלוקה המקורית. הוא נשאר מיותם לאחר הפילוג שיזם ברק. סיעת העצמאות קיבלה ארבעה תיקים, שגם זו תמורה נדיבה שאין כמותה עבור שהותה בקואליציה. ברור שמינויה של
עינת וילף לשרת הרווחה לא עמד על הפרק.
שס תבעה את התיק לעצמה אבל בקול ענות חלושה. הסיעות האחרות לא התייחסו. היחיד שהביע התמרמרות ואף איים שסיעתו לא תתמוך במינוי היה שר החוץ
אביגדור ליברמן, אך התנגדותו לא הייתה עקרונית; כחלון פשוט נקלע לשעה קצרה לתוך סבב נוסף של כיפוף ידיים בין נתניהו לליברמן. ליברמן טען שלשכת נתניהו לא מצאה לנכון לעדכן אותו מראש. בדקה התשעים אחד מיועציו של נתניהו דחף לידיו של ראש הממשלה מכשיר טלפון והפציר בו לנהל שיחה עם ליברמן ולסגור את הצד הפרוצדורלי. זו הייתה סערה בכוס מים, רק שכמות הכוסות בחודשים האחרונים יוצרת בהדרגתיות אך בעקביות אפקט מצטבר של מבול.
אבל מעבר לרעשי הרקע הללו,
משה כחלון היה מעומד מוסכם. רק שני
ח"כים ממרצ הצביעו נגד מינויו אבל מרצ לא התנגדה כסיעה. נוצרה הסכמה כמעט חסרת תקדים בין כותלי הבית. כחלון, שהסקרים הפנימיים בליכוד מבטיחים לו נכון לעכשיו חזרה על ההישג מ-2005 – המקום הראשון ברשימת המפלגה לכנסת (אחרי המועמד לראשות הממשלה) – נהנה ממעמד שהוא נדיר לפוליטיקאי: מעמד של דמות מוסכמת. אהודה. ראש הממשלה נותן בו אמון ואיש בליכוד אינו מעלה על דעתו להתמודד מולו על תפקיד יו"ר המרכז. אבל לא לעולם חוסן. כשכחלון ייכנס לתחרות על התיקים בכירים, הוא יגלה שסוכת השלום הפכה לגוב אריות.
הם היו שלושה צעירים, שלושה שנכנסו לזירה הליכודית ועקפו את הוותיקים.
גדעון סער, משה כחלון ו
גלעד ארדן. סער, היחיד מהשלושה, נכנס מאז לליגה של הטוענים לכתר. כחלון, אם הליכוד ירכיב את הממשלה הבאה, יהיה מועמד לתיק כלכלי בכיר. אוצר, תשתיות או תחבורה. פינה צרה בצמרת שבה, כאמור, נשלפות הסכינים.
זה לא כבד, שני משרדים, ועוד שני משרדים ביצועיים?
"שניהם חשובים, גדולים, תובעניים, אבל אסור לנו לשכוח שישנם הצוותים המקצועיים שפועלים במשך כל השנה. מכירים את הבעיות, מספקים פתרונות. המשרדים ממשיכים לתפקד כאילו יש בכל אחד שר במשרה מלאה, כי מדובר באנשי מקצוע ותיקים ומנוסים".
אז אולי צוות מקצועי יכול לנהל משרד ממשלתי בכוחות עצמו, גם בלי שר?
"שר הוא הפה שלהם בממשלה ובכנסת, במקומות שהם לא מגיעים אליהם. אני לא חושב ששר צריך לעסוק בפרטים, בוודאי לא בפרטים קטנים, אבל עליו לקבוע מדיניות ולוודא ביצוע".
תיק הרווחה יישאר בידיך עד סוף הקדנציה?
"הודעתי לראש הממשלה שבכל נקודת זמן שיחליט שאני צריך להיפרד מאחד מהמשרדים – אעשה זאת".
כלומר ראש הממשלה רואה בך שר שאפשר לסמוך עליו שאם ייווצר צורך פוליטי יחזיר את המשרד לידיו בלי לעורר בעיות.
"אני רואה בכך מחמאה. ראש הממשלה רואה בי שר שיכול לקדם משרד חשוב כמשרד הרווחה – וגם להחזיר את התיק, כפי שאמרת, אבל אני סבור שכל שר אחר שהיה מתחייב היה עושה זאת".
שר אחר מהליכוד היה מתחייב?
"ראש הממשלה לא צריך עצות ממני".
לא כל שר אחר בליכוד היה מתחייב ולא כל שר אחר בליכוד היה עומד בהתחייבותו. כחלון לויאלי לנתניהו באופן מודגש. לאחר הפילוג בעבודה, על נתניהו היה לקבל החלטה. הוא לא היה יכול לשמור אצלו את תיק הרווחה לאורך זמן. החוק מאפשר זאת, אבל צעד כזה היה גורר ביקורת חריפה ועתירות לבג"ץ שכן מדובר בתיק משמעותי שדורש טיפול. הוא לא היה יכול למסור את התיק לשותפה קואליציונית זו או אחרת, כי מינוי שר נוסף היה שובר את יחסי הכוחות בממשלה – את הרוב שיש לליכוד.
הוא גם לא היה יכול למנות לתפקיד מי מהשרים בלי תיק. לא רק משום שהמשרד לא בנוי לשרים כמו בוגי יעלון,
דן מרידור, מיקי איתן או בני בגין, אלא גם משום שמידיו של שר ללא תיק לא קל ליטול את התיק בחזרה. כחלון לא משיב היום על השאלה באיזה משני התיקים יבחר אם יצטרף להיפרד מאחד מהם. הוא אומר ששניהם חשובים לו.
מה אתה רוצה להיות בכנסת הבאה?
"מה שייתנו לי. מה שמיועד מלמעלה זה מה שיהיה".
כשאתה אומר מלמעלה אתה מתכוון לראש הממשלה או לבורא עולם?
"ברור שלבורא עולם. לב מלכים ושרים ביד השם".
אם הליכוד לא ירכיב ממשלה לא יהיה לך קשה לחזור לאופוזיציה?
"לא הגעתי לפוליטיקה על תנאי שאהיה רק שר. הייתי שש שנים חבר כנסת, שנתיים אני שר. אין לי שום בעיה לחזור ולהיות חבר כנסת אם צריך. אני אעזוב את הפוליטיקה רק אם אגיע למסקנה שאני לא יכול להשפיע, ולא חשוב אם זה יהיה בקואליציה או באופוזיציה".
תכננת להיפגש עם פולארד בביקורך בארצות הברית.
"כן. לצערי הביקור לא יצא לפועל בגלל מצבו הבריאותי. אני מקווה להיפגש איתו כשיגיע לארץ".