אל תגידו לא ידענו

רוב מכריע ממדינות העולם בשלות להכיר במדינה פלשתינית; השמאל הקיצוני בישראל בעידוד התקשורת - גם; אך בעניין זה - הרוב לא קובע. הפלשתינים קובעים. והם לא רוצים, לא מתאימים ולא מסוגלים לנהל מדינה, כי מדינת טרור - לא תתאפשר להתקיים לאורכה של מדינת ישראל ולא ייתכן כי תיכון.

הפרה שזופה הייתה המניבה מכל הפרות ברפת - 40 ליטר ביום. אלא מה, לעתים קרובות לאחר שנתנה דלי מלא, הייתה בועטת והופכת את הדלי. למדנו שיש תופעות מרשימות שמביאות אותנו להתפעלות, ולפתע הופכות את הדלי.

השבוע המתקרב יפגיש אותנו עם פרשות "בהר בחוקותי" המסיימות את ספר ויקרא. במיוחד פרשת "בהר" מאתגרת אותנו כחברה במחויבות למניעת נפילה והתמוטטות של הפרט מבחינה כלכלית. עלינו כחברה מוטלת חובה למנוע שאדם בחברה הישראלית יָמוּךְ.

ביום 13.4.2011, ניתן פסק דינה האחרון של כבוד השופט אילה פרוקצ'יה, בשבתה בבית המשפט העליון. אל פסק הדין הצטרפו והחמיאו לשופטת השופטים גובראן ורובינשטיין. על-פי המנהג בבית על הגבעה בירושלים, פסק דין אחרון של שופט לפני פרישתו הוא מעין נוצת טווס צבעונית המתווספת אל זר עלי הדפנה שכבר קטף הפורש במהלך שנות שיפוטו. במקרה הזה נוצת הטווס דהוייה למדי ולכל היותר היא נראית כנוצת ברווז מקרטע הראוייה לשמש לביעור חמץ ערב חג הפסח, בתוספת כף עץ הקשורים יחד בקטע סדין ישן (כך היה אבי נוהג).

בעולם התרבות הישראלי נשמעים לאחרונה לא מעט קולות המבכים את "ההשתלטות המזרחית" על עולם המוזיקה ועל מסך הטלוויזיה. יהורם גאון התבטא במילים חריפות נגד המוזיקה המזרחית, ובאחד ממוספי חג הפסח של עיתון ידיעות אחרונות הכריזו ש"הטלוויזיה נוטשת את שדרות רוטשילד ועוברת לשדרות". מגוחך קצת לשמוע את הברנז'ה האשכנזית-חילונית שעדיין שולטת ברוב מעוזי התרבות מקוננת כקוזאק נגזל. "השליטה המזרחית" המדוברת קיימת אך ורק בזירה המסחרית של התרבות והיא נובעת מהעובדה שהקהל מצביע ברגליים, בשַׁלט ובארנק והוא כנראה, מה לעשות, רוצה את הסחורה הזאת.